Maguid Devarav le-Yaakov · Sección 16

הן גור יגור אפס מאותי (ישעיהו נד,טו). פ' יש אדם שדבוק בצדיק שהוא רואה שהצדיק עובד הש"י שיושב ולומד ולפעמים שהצדיק מדבר דברים בטלים וזהו כמשל לבן המלך שהלך בין בני הכפרים ולחפוש אוצר שיש בבן כפר הנה היה צריך להלביש א"ע כמו הבן כפר כדי שלא יכירו אותו שהוא בן המלך ומגלין לו כל סודותיו היכן הוא האוצר. כך הצדיק מדבר להש"י דברים והוא מקושר להש"י ומקשר את הדיבורים להקב"ה וזהו נק' שהולך בשליחות הקב"ה למצוא שם המדות למשל או שאינו יכול להתפלל ומדבר דברי שחוק ומעורר בעצמו אהבה ואח"כ אומר בלבו אם יש תענוג מזה שהוא דבר שטות כמה יש לי להתענג מהקב"ה שהוא תענוג לכל התענוגים ועי"ז הוא מתפלל באהבה ויראה. וזהו הן גור יגור כשהוא בגירות ומדבר דברים בטלים אפס מאותי דיש ב"א סוברין שהקב"ה אינו מלובש בכחן והוא מחמת הבהירות עד מאוד כמשז"ל אור גדול שמכהה את הראות ואין יכול לראות שנתגלה הבהירות עד שאין השכל משיג ובאמת הש"י הוא בראן רק התלבשותו אינו נראה כמו חורבן הבית שהיה חסד גדול כמו שכתב האלשיך ז"ל נטה קו ויאבל חיל וחומה נטה קו על בנין העתיד פי' שלא היה יכול להתגלות הבהירות הגדול שיתגלה כשיבוא משיח. לפיכך נחרב הבית והוא אפס מאותי שאין שום דבר שאין אני שם. הוד והדר לפניו פי' לפני הקב"ה כי עצמותו אין יכולים להשיגו. שלח תשלח האם והבנים תקח לך רז"ל אמרו על ההוא גיורא דאמר גייריני ע"מ שתלמדיני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד דהאדם הוא חלק אלוה ממעל ובא"ס לא שייך חלק דהקב"ה ממלא כל עלמין (נראה בכאן חסר) [ונמצא בס' אור תורה].

«He aquí que ciertamente morará como forastero; nada [viene] de mí» (Is 54:15). Explicación: hay una persona que se adhiere a un justo, y ve que el justo sirve al Eterno, bendito sea, [pues] está sentado y estudia, pero a veces el justo dice cosas vanas. Esto es como la parábola del hijo del rey que fue entre los hijos de los aldeanos a buscar un tesoro que hay en un hijo de aldeano: tuvo que vestirse como el hijo de aldeano para que no lo reconocieran como hijo del rey, y [así] le revelan todos sus secretos, [y le dicen] dónde está el tesoro. Así el justo habla palabras al Eterno, bendito sea, y está ligado al Eterno, bendito sea, y liga las palabras al Santo, bendito sea; y esto se llama que va en misión del Santo, bendito sea, para encontrar allí los atributos, por ejemplo; o que no puede orar y dice palabras de broma y despierta en sí mismo amor, y después dice en su corazón: si hay deleite en esto, que es cosa necia, cuánto me corresponde deleitarme en el Santo, bendito sea, que es el deleite de todos los deleites; y por ello ora con amor y temor. Y esto es «ciertamente morará como forastero» (gur yagur): cuando está en condición de forastero (guirut) y dice palabras vanas, «nada [viene] de mí» (afes me-oti), pues hay seres humanos que opinan que el Santo, bendito sea, no está investido en su fuerza; y esto se debe a la muy grande claridad, según lo que dijeron nuestros sabios, de bendita memoria: una luz grande que debilita la vista, y [uno] no puede ver, porque se reveló la claridad hasta que el intelecto no la alcanza. Y en verdad el Eterno, bendito sea, es su creador, solo que su investidura no se ve, como la destrucción del Templo, que fue una gran bondad, según escribió el Alshij, de bendita memoria: «Extendió la plomada y se lamentó el antemuro y el muro» [Lm 2:8]; extendió la plomada sobre el edificio futuro; explicación: no podía revelarse la gran claridad que se revelará cuando venga el Mesías. Por eso fue destruido el Templo, y esto es «nada [viene] de mí», [es decir,] que no hay cosa en la que yo no esté. «Esplendor y majestad ante él» [cf. Sal 96:6]: explicación: ante el Santo, bendito sea, pues su esencia no pueden alcanzarla. «Enviar, enviarás a la madre, y los hijos tomarás para ti» [Dt 22:7]. Nuestros sabios, de bendita memoria, dijeron acerca de aquel converso que dijo: «Conviérteme con la condición de que me enseñes toda la Torá mientras estoy sobre un solo pie», porque el hombre es «parte de Dios desde lo alto» [Job 31:2], y en el Ein Sof no cabe [hablar de] «parte», pues el Santo, bendito sea, llena todos los mundos (parece faltar algo aquí) [y se encuentra en el libro Or Torá].^✦

ולפעמים האדם הוא חושב מחשבות של הבל הי' הצדיק מבחן שבוחן אותו ומשליך אותו לעולמות רעות כדי שיעלה אותן להש"י וחשוב הוא אצל הקב"ה מאוד והאדם אעפ"י שהוא בא לדבר רע יקבל הכל בטוב כמו ר' עקיבא שכבתה נירו ואכל ארי את חמורו ואמר על הכל גם זו לטובה ובאמת הביא לתוכו טובה, וזוהו גייריני ע"מ שאלמוד על רגל א' ר"ל שאהיה תמיד במדריגה טובה ואמר לו מה דלך סני לחברך לא תעבוד, רמז לו כשהייתה אתה במדריגה רעה הוצרך אדם טוב ליפול כדי שיעלה אותך לכך תצרוך גם אתה ליפול ור' עקיבא שהיה בן גרים עוקר הרים וטוחנן זה בזה בסברא פי' הרים נק' מדות אבות ר"ל שהוא הביא את המדות למעלה כי היה התענוג יותר גדול מפני שהיה בן גרים כמשל הידוע וזה שתוק כך עלה במחשבה שהעלה את הכל לעולם המחשבה, וזהו שלח תשלח את האם והבנים תקח לך, ר"ל שורש המ"ז תשלח שתדבק א"ע במדת אהבה ויראה.

Y a veces la persona piensa pensamientos de vanidad: [entonces] el justo es un examinador que lo examina y lo arroja a mundos malos para que él los eleve al Eterno, bendito sea, y [esa persona] es muy valiosa ante el Santo, bendito sea. Y la persona, aunque llegue a hablar mal, recibirá todo para bien, como Rabí Akivá, a quien se le apagó su lámpara y un león comió su asno, y dijo sobre todo: «esto también es para bien»; y en verdad trajo dentro de sí bien. Y esto es «conviérteme con la condición de que aprenda sobre un pie», es decir, que esté siempre en un buen nivel; y [Hilel] le dijo: «lo que te es odioso, no lo hagas a tu prójimo». Le insinuó: cuando tú estabas en un nivel malo, fue necesario que un hombre bueno cayera para elevarte; por eso también tú necesitas caer. Y Rabí Akivá, que era hijo de conversos, «desarraiga montes y los muele unos contra otros» con razonamiento; explicación: los montes se llaman los atributos de los Patriarcas, es decir, que él elevó los atributos hacia arriba, pues el deleite era mayor por ser hijo de conversos, como en la parábola conocida. Y esto es «calla, así ascendió en el pensamiento»: que elevó todo al mundo del pensamiento. Y esto es «enviar, enviarás a la madre, y los hijos tomarás para ti»; es decir, la raíz del pensamiento extraño (M"Z) enviarás [lejos], para que te adhieras al atributo del amor y del temor.^✦

קול קורא במדבר פנו דרך ה' ע"ד ושמע קול אלה דמשביעין אותו ואומרין לו הוי צדיק ואל תהי רשע ר"ל דהתחלת הויות הנשמה לברוא מקשרים אותה בעולם השבועה שהוא השכינה כדי שתהי' מקושרת שם וכל הדיבורים שמדברים בעה"ז נחצב מהדיבור ההוא. והדיבור הזה הוא ממוצע דיבור אחרון שלמעלה ודיבור ראשון שלמטה וכל הדיבורים שמדברים באים מזה הדיבור. וכל מה שמדבר מעורר זה הדיבור וזהו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי כשמדבר דברים בטלים מגביה את הדיבור בחנם והוא מותרה ועומד בזה ההתקשרות בזה הדיבור וכשהוא רוצה ח"ו לנטות מן הדרך הטוב מתרה בו הדיבור ומי שזוכה יודע ושומע את הקול וזהו נפש כי תחטא אורייתא קא מתמה האיך אפשר שתחטא ושמע קול אלה היה לו לשמוע קול של השבועה או ראה שרואה מעשים של אחר ונזכר במעשיו דכל מה שאדם רואה ישים אל לבו למה הראה לי הקב"ה את זה הלא הכל בהשגחה פרטיות. אלא אם רואה דבר עבירה יחשוב מסתמא גם אני עשיתי שמץ מנהו אעפ"י שלא עשה כזה ממש. למשל אם הוא רואה את אחד שבא על א"א והוליד ממזר ומוציא ז"ל ע"י מ"ז חמור כמו מוליד ממזר וזהו או ראה שרואה דבר עבירה מאדם אחר ומזכיר בו דבר שעשה או ידע ע"ד בושנו במעשינו ונכלמנו להרים פנינו אליך ע"ד משל חותם המטונף אם משימין אותו על השעוה אזי נתטנף גם השעוה כך כשהאדם מלוכלך בעבירה ומדבק א"ע בהקב"ה כביכול נעשה הלכלוך למעלה כשנעשה אחדות עם הש"י בעת תפילתו שמדבר דיבורים ושורה בו הקב"ה וזהו בושנו במעשינו מכח עבירות. ונכלמנו להרים פנינו אליך פי' פנימיתינו אליך שיהי' אני מדובק בך בשביל הלכלוך וזהו המדה של נושא עון שסובל העון וזהו או ידע בשביל התקשרות מושך עצמו מהעבירות והוא קול קורא הקול אלה קורא במדבר פי' בהדיבור פנו דרך ה' שיהא הקב"ה שורה בו ישרו בערבה שאם נופלת מחשבה זרה לאדם בתפילתו שבא בהיכל מלך ודחפו אותו וכאשר ישים אל לבו שדחפו אותו ישוב אל הקב"ה באימה גדולה ובבושה רבה והקב"ה הבטיח אותנו אל תירא כי אתך אנכי בכ"מ שאנו שם מביאים את הש"י שם וזהו ישרו בערבה בזה שהמחשבה מעורב בקליפות מסילה נק' דרך שאינו כבושה לאלהינו. הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים בשלימות יפנה מחשבתו מהרהורים ואפילו כשהוא אוכל ושותה ישים מחשבתו כדי שיהיה חזק לעבודתו ית' צריך להגביר תענוג הרוחני על תאות הגשמי ומזה יהיה לו יותר כח מרוחנית המאכל וזהו מה יפית ומה נעמת אהבת בתענוגים שיהיה לך אהבה בתענוגים.

«Voz que clama en el desierto: preparen el camino del Eterno» [Is 40:3], a la manera de [lo que se dice]: «y oyere voz de juramento» [Lv 5:1], porque lo hacen jurar y le dicen: «Sé justo y no seas malvado». Es decir, que al comienzo del llegar a ser del alma, para crearla, la ligan en el mundo del juramento, que es la Shejiná, para que esté ligada allí; y todas las palabras que se dicen en este mundo son extraídas de aquella palabra. Y esta palabra es intermedia entre la última palabra de arriba y la primera palabra de abajo, y todas las palabras que se dicen provienen de esta palabra. Y todo lo que [uno] dice despierta esta palabra. Y esto es «No tomarás el nombre del Eterno tu Dios en vano» [Éx 20:7], porque cuando dice palabras vanas eleva la palabra en vano; y él es advertido y permanece en esta ligazón con esta palabra, y cuando quiere, Dios no lo quiera, desviarse del buen camino, la palabra le advierte; y quien merece, sabe y oye la voz. Y esto es «Si un alma pecare» (Lv 5:1): la Torá se asombra: ¿cómo es posible que peques? «Y oyere voz de juramento»: debía haber oído la voz del juramento; «o viere»: que ve actos de otro y se acuerda de los suyos; pues todo lo que una persona ve, que lo ponga en su corazón: ¿por qué me mostró el Santo, bendito sea, esto? ¿No es todo con providencia particular? Sino que si ve una cosa de transgresión, piense: sin duda también yo hice algo de ello, aunque no hice tal cosa literalmente. Por ejemplo, si ve a uno que se unió a una mujer casada y engendró un bastardo (mamzer), y [quien] emite semen en vano por medio de un pensamiento extraño (M"Z), es [una falta] tan grave como engendrar un bastardo. Y esto es «o viere»: que ve una cosa de transgresión de otra persona y [esto] le recuerda algo que hizo; «o supiere», a la manera de «nos avergonzamos de nuestras obras y nos humillamos de alzar nuestro rostro hacia ti». Según la parábola del sello manchado: si lo ponen sobre la cera, también la cera se mancha; así, cuando la persona está sucia con transgresión y se adhiere al Santo, bendito sea, por así decir, la suciedad se produce arriba, cuando se hace unidad con el Eterno, bendito sea, en el momento de su oración, en que dice palabras y el Santo, bendito sea, reside en él. Y esto es «nos avergonzamos de nuestras obras» por causa de las transgresiones. «Y nos humillamos de alzar nuestro rostro hacia ti»: explicación: nuestra interioridad hacia ti, para que yo esté adherido a ti a pesar de la suciedad. Y esta es la cualidad del «que lleva el pecado» [Éx 34:7], que soporta el pecado. Y esto es «o supiere»: por la ligazón se aparta de las transgresiones. Y es «voz que clama»: la voz de juramento (ha-kol ala) clama «en el desierto», es decir, en la palabra; «preparen el camino del Eterno», para que el Santo, bendito sea, more en él; «enderecen en la estepa»: pues si cae un pensamiento extraño a la persona en su oración, [es como alguien] que entró en el palacio del rey y lo empujaron; y cuando ponga en su corazón que lo empujaron, volverá al Santo, bendito sea, con gran espanto y gran vergüenza. Y el Santo, bendito sea, nos prometió: «No temas, que contigo estoy» [Gn 26:24]: en todo lugar donde estamos, llevamos allí al Eterno. Y esto es «enderecen en la estepa»: en que el pensamiento está mezclado con las cáscaras; «calzada» (mesilá) se llama el camino que no está trillado, «para nuestro Dios». Quien quiere recibir sobre sí el yugo del reino de los cielos en plenitud, que aparte su pensamiento de los malos pensamientos; y aun cuando come y bebe, que dirija su pensamiento [a ello], para que esté fuerte para su servicio, bendito sea. Es necesario fortalecer el deleite espiritual por sobre el deseo material, y de esto tendrá más fuerza, de la espiritualidad del alimento. Y esto es «Qué hermosa eres y qué agradable, amor, en deleites» [Cant 7:7]: que tengas amor en los deleites.^✦