Tzavaat ha-Rivash · Sección 120

ושמעתי מריב"ש ע"ה מפני מה נקרא עלמא דחירא דאפילו עבד הבא לשם נעשה בן חורין.

Y oí del Rivash, la paz sea con él: ¿por qué se llama «mundo de libertad» (alma de-jeirá)? Porque aun un siervo que llega allí se hace libre.^✦

פי' שכל דבר הוא מהתפשטות הקב"ה ע"י מדותיו אהבה ויראה כידוע. רק שאהבה הוא בגלות מלובשת בגשמיות באשה או במאכלים וכשנותן אדם אל לבו שזאת האהבה הוא מלבוש לו ית' וח"ו הוא הפשיט אותו ית' ממלבושו יחרד חרדה גדולה בזכרו את מעשה הרעה שעשה ויבוש ויכלם. ויאמר בלבו אם אני אוהב זאת שהוא רק אהבה שנפלה בשבירה מלובשת בטיפה סרוחה. כמה יש לי לאהוב אותו ית'.

Explicación: toda cosa es de la expansión del Santo, bendito sea, por medio de Sus atributos, amor y temor, como es sabido. Solo que el amor está en el exilio, revestido de lo material, en la mujer o en los alimentos; y cuando la persona pone en su corazón que este amor es una vestidura para Él, bendito sea, y que, Dios no lo permita, Lo despojó a Él de Su vestidura, se estremecerá con gran temblor al recordar la mala acción que hizo, y se avergonzará y sonrojará. Y dirá en su corazón: si yo amo esto, que es solo un amor que cayó en la rotura, revestido de una gota hedionda, ¡cuánto debo amarlo a Él, bendito sea!^✦

וכן ביראה אם ירא מעכו"ם או מחרב יאמר בלבו מה יש לירא מאדם כמוני אלא בוודאי הוא ית' הבורא מלובש בזה האדם וכמה יש לי לירא ממנו ית'. וכן התפארות וכל השאר.

Y así con el temor: si teme a un idólatra o a la espada, diga en su corazón: ¿qué hay que temer de un hombre como yo? Sino que ciertamente Él, bendito sea, el Creador, está revestido en este hombre, ¡y cuánto debo temerle a Él! Y así la gloria y todo lo demás.

וכן אם שומע אחד מדבר והוא מתפלל. יאמר למה הביאו ד' הלום לדבר בתוך תפלתי הלא כל זה בהשגחה פרטיית. אך הדיבור הוא השכינה ושרתה השכינה בפיו של זה האדם. כדי שאחזק א"ע לעבודה. כמה יש לי לחזק א"ע בעבודה הוא תפלה ובפרט אם האיש המדבר הוא נכרי או קטן. נמצא כביכול השכינה באדם כזה כמה ראוי לו לעשות בזריזות:

Y así, si oye a uno hablar mientras él ora, diga en su corazón: ¿por qué lo trajo el Eterno aquí a hablar en medio de mi oración? ¿Acaso no es todo esto por providencia particular? Sino que el habla es la Shejiná, y la Shejiná moró en la boca de este hombre, para que yo me fortalezca en el servicio. ¡Cuánto debo fortalecerme en el servicio, que es la oración! Y especialmente si el hombre que habla es un gentil o un niño. Resulta que, por decirlo así, la Shejiná está en tal hombre: ¡cuánto le corresponde actuar con diligencia!