Parágrafos 151–160

ד"א חיים זו תורה שנאמר (דברים ל, יט) ובחרת בחיים, וכתיב (שם כ') כי היא חייך ואורך ימיך, ומי שרוצה לזכות בה ימאס בהנאת הגוף ויסבל עול מצות, ואם באו עליו יסורים יקבלם מאהבה, ואל יאמר הואיל ואני מקיים רצון קוני ואני לומד תורה בכל יום למה באין עלי היסורין, אלא יקבלם מאהבה, ואז יזכה לדרך חיים שלימה, כי מי יודע דעת הקב"ה, וחייב לומר על הכל צדיק אתה ה' וישר משפטיך (תהלים קי"ט קלז), וכל דעבדין מן שמיא לטב:

Otra interpretación: «vida», ésta es la Torá, como se dice: «Escoge, pues, la vida» [Dt 30:19]; y está escrito: «porque ella es tu vida y la largura de tus días» [Dt 30:20]. Y quien quiera merecerla, desprecie el placer del cuerpo y soporte el yugo de los preceptos; y si le sobrevienen sufrimientos, acéptelos con amor; y no diga: «Puesto que cumplo la voluntad de mi Creador y estudio Torá cada día, ¿por qué me sobrevienen los sufrimientos?», sino acéptelos con amor, y entonces merecerá el camino de la vida completo. Porque ¿quién conoce el pensamiento del Santo, bendito sea? Y debe decir ante todo: «Justo eres tú, oh Eterno, y rectos son tus juicios» [Sal 119:137]; y todo lo que se hace desde el cielo es para bien.

אמרת כסאו, והא אמרינן זה כתרו של הקב"ה, כדאמרינן בשלשה כתרים נכתרו ישראל כתר כהונה וכתר מלכות וכתר תורה על גביהם. משל למה"ד למלך שהיה לו כלי נאה ומבושם ואוהבו מאד, לפעמים שמו בראשו והיינו תפלין שבראש, לפעמים נטלו בזרועו בקשר תפלין של זרוע, לפעמים משאילו לבנו לשבת עמו. לפעמים נקרא כסאו כי בזרועו נושאו כקמיע כעין כסא:

Dijiste «su trono»; pero ¿acaso no decimos que es la corona del Santo, bendito sea? Como decimos: con tres coronas fue coronado Israel: la corona del sacerdocio, la corona de la realeza, y la corona de la Torá por encima de ellas. Una parábola: ¿a qué se asemeja esto? A un rey que tenía un objeto hermoso y perfumado y lo amaba mucho: a veces lo ponía sobre su cabeza, y esto son los tefilín de la cabeza; a veces lo tomaba en su brazo, en el nudo de los tefilín del brazo; a veces lo prestaba a su hijo para que se sentara con él; a veces se lo llama su trono, porque lo lleva en su brazo como un amuleto, a la manera de un trono.^✦

ומאי שביעי, היא ערבות שמים ולמה נקרא שמים אלא שהוא עגול כמו ראש, ומלמד שמים מימינו ואש משמאלו והוא באמצע, והוא שא מים מאש וממים, ומכניס שלום ביניהם, בא האש ומצא צדו מדת אש, ובאו המים ומצאו מצדן מדת המים, והיינו עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה ב):

¿Y qué es el séptimo? Es Aravot de los cielos. ¿Y por qué se llama «cielos» (shamáyim)? Porque es redondo como una cabeza. Y enseña que el agua está a su derecha y el fuego a su izquierda, y él está en medio, y es sha-máyim: de fuego (esh) y de agua (máyim); y pone paz entre ellos. Viene el fuego y encuentra de su lado el atributo del fuego, y vienen las aguas y encuentran de su lado el atributo del agua; y esto es: «Hace la paz en sus alturas» [Job 25:2].^✦

שביעי אינו אלא ששי, אלא מלמד שכאן היכל הקודש והוא נושא את כולם ונחשב לשנים, והוי שביעי, ומאי הוא, המחשבה שאין לה סוף ותכלית, וכך המקום הזה אין לו סוף ותכלית:

¿El séptimo no es sino el sexto? Sino que enseña que aquí está el Palacio santo, y él sostiene a todos ellos y se cuenta como dos; y así es el séptimo. ¿Y qué es? El pensamiento que no tiene fin ni término; y así este lugar no tiene fin ni término.

שביעי הוי מזרחו של עולם, ומשם בא זרעם של ישראל, כי חוט השדרה משוך מן המח של אדם, ובא לאמה ומשם הוא הזרע, דכתיב (ישעי' מ"ג ה) ממזרח אביא זרעך, כשישראל טובים מזה המקום אביא זרעך, ויתחדש לך זרע חדש, וכשישראל רעים מן הזרע שכבר בא לעולם שנאמר (קהלת א' ד) דור הולך ודור בא, מלמד שכבר בא:

El séptimo es el oriente del mundo, y de allí viene la simiente de Israel; pues la médula espinal se extiende desde el cerebro del hombre y llega al miembro, y de allí procede la simiente, pues está escrito: «Del oriente traeré tu simiente» [Is 43:5]. Cuando Israel es bueno, de este lugar «traeré tu simiente», y se te renovará una simiente nueva; y cuando Israel es malo, de la simiente que ya vino al mundo, como se dice: «Una generación va y una generación viene» [Ec 1:4]: enseña que ya vino.

ומאי דכתיב (ישעי' מ"ג ה) ממערב אקבצך, מאותה המדה שנוטה תמיד למערב, למה איקרי מערב מפני ששם מתערב כל הזרע, משל למה"ד לבן מלך, שהיה לו כלה נאה וצנועה בחדרו, והיה לוקח מבית אביו עושר ומביא לה תמיד, ולוקחת הכל ומצנעת אותו תמיד ומערבת הכל, לסוף ימים בקש לראות מה אסף ומה קיבץ, והיינו דכתיב וממערב אקבצך, ומאי ניהו, בית אביו, דכתיב ממזרח אביא זרעיך מלמד שממזרח מביא וזורע במערב ואחר כך הוא מקבץ מה שזורע:

¿Y qué es lo que está escrito: «y del occidente te reuniré» [Is 43:5]? De aquel atributo que se inclina siempre hacia el occidente. ¿Por qué se llama occidente (maarav)? Porque allí se mezcla (mitarev) toda la simiente. Una parábola: ¿a qué se asemeja esto? A un hijo de rey que tenía una novia hermosa y recatada en su cámara, y tomaba riquezas de la casa de su padre y se las traía siempre; y ella lo tomaba todo, lo guardaba siempre y lo mezclaba todo. Al cabo de los días quiso ver lo que había juntado y reunido; y esto es lo que está escrito: «y del occidente te reuniré». ¿Y qué es? La casa de su padre, pues está escrito: «Del oriente traeré tu simiente»: enseña que del oriente trae y siembra en el occidente, y después reúne lo que siembra.

שמיני מאי הוי, יש לו להקב"ה צדיק אחד בעולמו והוא חביב לו מפני שמקיים כל העולם כולו והוא יסודו, והוא מכלכלו והוא מצמחו ומגדלו ומשמרו, אהוב וחביב למעלה, אהוב וחביב למטה, נורא ואדיר למעלה, נורא ואדיר למטה, ומתוקן ומקובל למעלה, מתוקן ומקובל למטה, והוא יסוד הנפשות כולן, ואמרת שמיני, ואמרת יסוד הנפשות כולן והכתיב (שמות ל"א יז) וביום השביעי שבת וינפש, אין שביעי הוי, משום דמכריע בינייהו, דשית אינון תלת מלרע ותלת מלעיל והוא דאכרע בינייהו:

¿Qué es el octavo? El Santo, bendito sea, tiene un justo en su mundo, y le es amado porque sostiene el mundo entero, y él es su fundamento (yesod): él lo sustenta, lo hace brotar, lo hace crecer y lo guarda; amado y querido arriba, amado y querido abajo; temible y poderoso arriba, temible y poderoso abajo; bien dispuesto y aceptado arriba, bien dispuesto y aceptado abajo; y él es el fundamento de todas las almas. —Dijiste «el octavo», y dijiste «fundamento de todas las almas»; pero ¿no está escrito: «y en el día séptimo cesó y descansó (va-yinafash)» [Ex 31:17]? —Sí, es el séptimo, porque media entre ellos: pues son seis, tres abajo y tres arriba, y él media entre ellos.^✦

ומ"ט אקרי שביעי וכי היה בשביעי, לא, אלא מפני שהקב"ה שבת בשבת, באותה המדה דכתיב (שם) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, מלמד שכל יום ויום יש לו מאמר שהוא אדון לו לא מפני שהוא נברא בו אלא מפני שהוא פועל בו פעולה המסורה בידו פעלו כולם פעולתם וקיימו מעשיהם, לכך בא יום השביעי ופעל פעולתו ושמחו כולם, אף הקב"ה, ולא עוד אלא שגדלה נשמתן דכתיב וביום השביעי שבת וינפש:

¿Y por qué se llama séptimo? ¿Acaso fue [creado] en el séptimo? No; sino porque el Santo, bendito sea, cesó en el sábado con aquel atributo, pues está escrito: «Porque en seis días hizo el Eterno los cielos y la tierra, y en el día séptimo cesó y descansó» [ibíd.]. Enseña que cada día tiene un dicho que es su señor; no porque haya sido creado en él, sino porque realiza en él la obra que está confiada a su mano. Todos realizaron su obra y llevaron a cabo sus acciones; por eso vino el día séptimo y realizó su obra, y se alegraron todos, también el Santo, bendito sea. Y no sólo esto, sino que se engrandeció su alma, pues está escrito: «y en el día séptimo cesó y descansó (va-yinafash)».

ומה הוי שביתה זו דלית בה מלאכה והוי הנחה דכתיב שבת, משל למה"ד למלך שהיה לו שבעה גנות ובגן האמצעי מעין נובע ממקור חיים, ג' מימינו וג' משמאלו, ומיד שפועל פעולה זו או מתמלא שמחים כולם, כי אמרו לצרכינו הוא מתמלא, והוא משקה אותן ומגדלן והם ממתינין ושובתין והוא משקה את השבעה, והכתיב (ישעי' מ"ג ה) ממזרח אביא זרעך והוי חד מנהון ומשקה ליה, אלא אימא הוא משקה את הלב והלב משקה אח"כ את כולם:

¿Y qué es este cese, en el que no hay trabajo y que es reposo, pues está escrito «cesó»? Una parábola: ¿a qué se asemeja esto? A un rey que tenía siete jardines, y en el jardín del medio un manantial que brota de una fuente de vida; tres [jardines] a su derecha y tres a su izquierda. Y en cuanto realiza esta acción, o se llena, se alegran todos, pues dicen: «Para nuestra necesidad se llena». Y él los riega y los hace crecer, y ellos esperan y reposan. Y él riega a los siete. —Pero ¿no está escrito: «Del oriente traeré tu simiente» [Is 43:5]? Entonces es uno de ellos, y [aun así] lo riega. —Di más bien: él riega el corazón, y el corazón riega después a todos.

ישב ר' ברכיה ודרש מאי האי דאמרינן כל יומא העולם הבא, ולא ידעינן מאי קאמרינן, העוה"ב מתרגמינן עלמא דאתי, מאי עלמא דאתי, מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לבראות אור גדול להאיר, ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה הקב"ה שאין יכולין לסובלו, לקח שביעית ושם להם במקומו והשאר גנזו לצדיקים לעתיר לבוא, ואמר אם יזכו בזה השביעי וישמרוה אתן להם זה לעולם אחרון והיינו עולם הבא שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית הה"ד (תהלים ל"א כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':

Se sentó Rabí Berejiá y expuso: ¿Qué es esto que decimos cada día, «el mundo venidero», y no sabemos qué decimos? «El mundo venidero» (ha-olam ha-ba) lo traducimos [al arameo] alma de-atei. ¿Qué es alma de-atei? Enseña que antes de que fuera creado el mundo, surgió en el pensamiento crear una gran luz para iluminar; y fue creada una gran luz que ninguna criatura puede dominar. Previó el Santo, bendito sea, que no podrían soportarla; tomó una séptima parte y se la puso en su lugar, y el resto lo guardó para los justos en el porvenir. Y dijo: «Si merecen este séptimo y lo guardan, les daré esto en el mundo postrero». Y esto es el mundo venidero, que ya vino desde antes de los seis días de la Creación. Esto es lo que está escrito: «¡Cuán grande es tu bien, que has guardado para los que te temen…!» [Sal 31:20].^✦