Parágrafos 191–200

ולמה מאסו בה והלא נאמר (בראשית כ"ו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, מאי משמרתי, כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי וישמור משמרתי, כי אני זאת מלאכתי שאני מזכה את העולם ואפי' נתחייבו אני מזכה אותם, ועוד משיבם ומביא בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים, וכל זה עשה אברהם דכתיב (שם כ"א לג) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם, סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה אותם ומדבר על לבם למי אתם עובדים, עבדו את ה' אלהי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים, ומנא לן שאף החייבים היה מזכה שנאמר (שם י"ח י"ז) המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ, אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים ויזכה, וכי אפשר לומר שלא ידע הקב"ה שלא יוכלו להנצל, אלא לזכותו קאמר, מכאן אמרו הבא ליטהר מסייעין לו, הבא ליטמא פותחין לו, מאי פותחין לו, אותן הפתוחים תמיד:

¿Y por qué la desecharon? ¿Acaso no está dicho: «Porque Abraham escuchó mi voz y guardó mi observancia, mis mandamientos, mis estatutos y mis leyes» [Gn 26:5]? ¿Qué es «mi observancia»? Así dijo la medida de la bondad: Todos los días en que Abraham estuvo en el mundo no tuve yo necesidad de hacer mi trabajo, pues Abraham estuvo allí en mi lugar y guardó mi observancia; porque este es mi trabajo: dar mérito al mundo, y aun si se hicieron culpables, yo les doy mérito; y además los hago volver y les pongo en el corazón hacer la voluntad de su Padre que está en los cielos. Y todo esto lo hizo Abraham, como está escrito: «Y plantó un tamarisco en Beer Sheva, e invocó allí el nombre del Eterno, Dios eterno» [Gn 21:33]: preparaba su pan y su agua para todos los que venían al mundo, y les daba mérito y les hablaba al corazón: ¿A quién sirven ustedes? Sirvan al Eterno, Dios del cielo y de la tierra. Y les predicaba hasta que se arrepentían. ¿Y de dónde sabemos que incluso a los culpables daba mérito? Porque está dicho: «¿Acaso le ocultaré yo a Abraham lo que voy a hacer? Pues Abraham ha de ser una nación grande y poderosa, y en él serán benditas todas las naciones de la tierra» [Gn 18:17-18]. Es decir: Le daré mérito, pues sé que pedirá misericordia por ellos y alcanzará mérito. ¿Y acaso se puede decir que el Santo, bendito sea, no sabía que no podrían salvarse? Sino que lo dijo para darle mérito a él. De aquí dijeron: Al que viene a purificarse, lo ayudan; al que viene a contaminarse, le abren. ¿Qué es «le abren»? Aquellos que están siempre abiertos.^✦

מצותי חקותי ותורותי (שם כ"ו ה) אמר הואיל ולא חפצתי בה אשמור מצותיה, ומאי תורתי, אלא אפי' הוראת ופלפולין שמורין למעלה הוא ידעם וקיימם:

«Mis mandamientos, mis estatutos y mis leyes» [Gn 26:5]: dijo: Puesto que no la quise, guardaré sus mandamientos. ¿Y qué es «mis leyes» (torotai)? Que incluso las enseñanzas y las discusiones agudas que se guardan arriba, él las conocía y las cumplía.

ומאי משם רועה אבן ישראל (בראשית מ"ט כד) שמשם נזון אבן ישראל ומאי משם, הוי אומר צדיק עליון, ומה הוא היינו האור הגדול הצפון, והיינו סוחרת, והאבן שדרה למטה הימנה נקרא דר, ומאי הוא קרנים שנאמר (חבקוק ג' ד) קרנים מידו לו, היינו חמש אצבעות של יד ימין:

¿Y qué es «de allí el pastor, la piedra de Israel» [Gn 49:24]? Que de allí se alimenta la piedra de Israel. ¿Y qué es «de allí»? Di: el Justo supremo. ¿Y qué es? Es la gran luz escondida, y esa es sojéret; y la piedra que mora (dará) debajo de ella se llama dar. ¿Y qué son los «rayos» de los que se dice: «rayos de su mano le [salen]» [Hab 3:4]? Son los cinco dedos de la mano derecha.

אמר רבי רחומאי כך קבלתי כשבקש משה לדעת ידיעת השם הנכבד והנורא ית' ואמר (שמות ל"ג יח) הראיני נא את כבודך, בקש לדעת מפני מה צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו רשע ורע לו ולא הודיעוהו. ולא הודיעוהו סלקא דעתך, אלא לא הודיעוהו מה שבקש, וכי תעלה על דעתך שמשה לא היה יודע סוד זה אלא כך אמר משה דרכי הכחות אני יודע אבל איני יודע איך המחשבה מתפשטת בה, יודע אני שבמחשבה האמת אבל לא ידעתי חלקיו ובקשו לדעת ולא הודיעוהו:

Dijo rabí Rejumai: Así recibí: cuando Moisés quiso conocer el conocimiento del Nombre glorioso y temible, bendito sea, y dijo: «Muéstrame, te ruego, tu gloria» [Éx 33:18], quiso saber por qué hay justo al que le va bien y justo al que le va mal, malvado al que le va bien y malvado al que le va mal; y no se lo hicieron saber. ¿No se lo hicieron saber, se te ocurre? Más bien: no le hicieron saber lo que pidió. ¿Y acaso se te ocurre que Moisés no conocía este secreto? Sino que así dijo Moisés: Los caminos de las fuerzas los conozco, pero no sé cómo el Pensamiento se extiende en ellas. Sé que en el Pensamiento está la verdad, pero no he conocido sus partes. Y pidió saberlo, y no se lo hicieron saber.^✦

מפני מה צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, מפני שהצדיק הזה כבר היה רשע לשעבר ועתה נענש, וכי מענשין על ימי הנערות, והאמר ר' סימון שאין מענשין בבית דין של מעלה אלא מבן עשרים שנה ומעלה, אמר ליה אנא לא בחיי אמרי, אנא דאמרי שכבר היה לשעבר אמרו לו חביריו עד מתי תסתום דבריך, אמר להם צאו וראו משל למה"ד לאדם שנטע בגנו כרם ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, ראה שלא הצליח נטעו גדרו ופרצו ונקה הגפנים מן הבאושים ונטעו עוד שנית ראה שלא הצליח גדרו נטעו אחר שנקה וראה שלא הצליח ועקרו ונטעו עד כמה, א"ל לאלף דור דכתיב (תהלים ק"ה ח) דבר צוה לאלף דור, והיינו דאמרו, תתקע"ד דורות חסרו ועמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור:

¿Por qué hay justo al que le va bien y justo al que le va mal? Porque este justo ya fue malvado en el pasado, y ahora es castigado. ¿Acaso se castiga por los días de la juventud? ¿No dijo rabí Simón que en el tribunal de arriba no se castiga sino de los veinte años en adelante? Le dijo: Yo no hablo de [esta] vida; yo digo que ya existió en el pasado. Le dijeron sus compañeros: ¿Hasta cuándo vas a velar tus palabras? Les dijo: Salgan y vean. Una parábola: ¿a qué se parece? A un hombre que plantó en su jardín una viña, y esperó que diera uvas, y dio uvas silvestres. Vio que no prosperó; la plantó, la cercó, la reparó, limpió las vides de las uvas silvestres y la plantó por segunda vez. Vio que no prosperó; la cercó y la plantó después de limpiarla; vio que no prosperó, la arrancó y la plantó. ¿Hasta cuándo? Le dijo: Hasta mil generaciones, como está escrito: «la palabra que ordenó para mil generaciones» [Sal 105:8]. Y esto es lo que dijeron: Faltaron novecientas setenta y cuatro generaciones, y el Santo, bendito sea, se levantó y las plantó en cada generación.^✦

אמר רבה אי בעי צדיקי ברו עלמא מי מבדיל, עונותיכם, דכתיב (ישעי' נ"ט ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, הא אם לא היו עונותיכם לא היה הפרש ביניכם ובינו, דהא רבא, ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוי קא משתעי בהדיה ולא קא מהדר, ואלמלא עונותיכם הוה מהדר, וממאי הוה מהדר, מנשמתיה, ומי הוי ליה לאינש נשמתא למיעל ביה, אין, דכתיב (בראשית ג' ז) ויפח באפיו נשמת חיים, ולאינש הוה ליה נשמת חיים, ואלמלא עונותיכם שאין הנשמה טהורה, והיינו הפרש שיש ביניכם לבינו דכתיב (תהלים ח' ו) ותחסרהו מעט מאלהים, מאי מעט, דאית ליה עונות, והקב"ה לית ליה, וברוך הוא ומבורך שמו לעדי עד, עונות הוא דלית ליה אבל יצר מיהו מניה אתי, אתי סלקא דעתך, אלא אימא הוה קאתי מניה עד דאתי דוד והרגו הה"ד (תהלים ק"ט כב) ולבי חלל בקרבי, כך אמר דוד הואיל ולא יכלתי לו, לא יגורך רע (שם ה' ה), ובמה יכל לו דוד, בגרסתו, שלא היה שותק לילה ויום, והיה מחבר תורה של מעלה, כי כל שעה שאדם לומד תורה לשמה התורה של מעלה מתחברת להקב"ה, והיינו דאמרינן לעולם ילמוד אדם תורה ואפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ומאי ניהו תורה דאמרת, היינו כלה שמקושטת ומעוטרת ומוכללת בכל המצות, והיא אוצר התורה, והיא ארוסתו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (דברים ל"ג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. הא כיצד כשישראל עוסקים בתורה לשמה היא ארוסתו של הקב"ה, ובזמן שהיא ארוסתו של הקב"ה היא מורשה לישראל:

Dijo Rabá: Si los justos quisieran, crearían un mundo. ¿Qué [lo] impide? Las iniquidades de ustedes, como está escrito: «Sino que sus iniquidades han hecho separación entre ustedes y su Dios» [Is 59:2]. Así pues, si no fuera por sus iniquidades, no habría diferencia entre ustedes y él. Pues he aquí que Rabá creó un hombre y lo envió ante rabí Zeirá; este le hablaba y aquel no respondía. Y si no fuera por las iniquidades, habría respondido. ¿Y con qué habría respondido? Con su alma (neshamá). ¿Y acaso tiene el hombre un alma que introducir en él? Sí, como está escrito: «Y sopló en su nariz aliento (nishmat) de vida» [Gn 2:7]. Y el hombre tenía aliento de vida; y si no fuera por las iniquidades de ustedes, por las que el alma no es pura... Y esa es la diferencia que hay entre ustedes y él, como está escrito: «Lo hiciste poco menor que Dios» [Sal 8:6]. ¿Qué es «poco»? Que él tiene iniquidades, y el Santo, bendito sea, no las tiene; bendito sea él y bendito sea su nombre por siempre jamás. Iniquidades no tiene, pero el impulso [malo] sí viene de él. ¿Viene, se te ocurre? Más bien di: venía de él, hasta que vino David y lo mató. Esto es lo que está escrito: «Y mi corazón está traspasado dentro de mí» [Sal 109:22]. Así dijo David: Puesto que no pude con él, «no morará contigo el mal» [Sal 5:5]. ¿Y con qué pudo David con él? Con su estudio, pues no callaba noche y día, y unía la Torá de arriba; porque cada vez que el hombre estudia Torá por ella misma, la Torá de arriba se une al Santo, bendito sea. Y esto es lo que decimos: Siempre estudie el hombre Torá, aunque no sea por ella misma, pues desde el no por ella misma llega al por ella misma. ¿Y qué es la Torá que dijiste? Es la novia adornada, coronada y perfeccionada con todos los mandamientos; y ella es el tesoro de la Torá, y ella es la prometida del Santo, bendito sea, como está escrito: «La Torá nos ordenó Moisés, herencia (morashá) de la congregación de Jacob» [Dt 33:4]; no leas morashá (herencia), sino meorasá (prometida). ¿Cómo es esto? Cuando Israel se ocupa de la Torá por ella misma, ella es la prometida del Santo, bendito sea; y cuando es la prometida del Santo, bendito sea, es herencia de Israel.^✦

ישב רבי אמוראי, ודרש מפני מה זכתה תמר ויצאו ממנה פרץ וזרח, מפני שהיה שמה תמר, והא תמר אחות אמנון, היא דעבידא לכך, ומאי טעמא אקרי פרץ וזרח, פרץ איקרי על שם הלבנה, שהלבנה נפרצת לעתים ונבנית לעתיד, וזרח איקרי על שם החמה, שהחמה זורחת תמיד בענין אחד, והא פרץ היה הבכור וחמה גדולה מן הלבנה, לא קשיא דהא כתיב (בראשית ל"ח כח) ויתן יד, וכתיב (שם) ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח, דהוא היה לו להיות הבכור, ומפני שמחת הקב"ה שצפה שעתיד לצאת ממנו שלמה, שעתיד לומר שיר השירים החזירו:

Se sentó rabí Amorai y expuso: ¿Por qué fue digna Tamar de que salieran de ella Pérets y Zéraj? Porque su nombre era Tamar. ¿Pero [no se llamaba así también] Tamar, la hermana de Amnón? Esa estaba destinada a ello. ¿Y por qué se llamaron Pérets y Zéraj? Pérets se llamó por la luna, pues la luna a veces se quiebra (nifréset) y será reconstruida en el porvenir; y Zéraj se llamó por el sol, pues el sol brilla (zoréaj) siempre de una misma manera. Pero Pérets fue el primogénito, y el sol es mayor que la luna. No es difícil, pues está escrito: «Y [uno] sacó la mano» [Gn 38:28], y está escrito: «Y después salió su hermano, el que tenía en la mano el [hilo] escarlata, y llamó su nombre Zéraj» [Gn 38:30]: él debía ser el primogénito; pero por la alegría del Santo, bendito sea, que previó que de él habría de salir Salomón, que habría de decir el Cantar de los Cantares, lo hizo retroceder.^✦

ומאי טעמא אקריאת תמר ולא שאר שמות, מפני שהיא נקבה, נקבה סלקא דעתך, אלא מפני שכוללת זכר ונקבה, דכל אילני תמרים כלולים זכר ונקבה, והאיך, שהלולב הוי זכר, והפרי מבחוץ הוי זכר ומבפנים הוי נקבה, והאיך, בגרעיני התמר שהיא סדוקה כעין אשה, כנגדה כח הלבנה למעלה, והקב"ה ברא אדם זכר ונקבה שנאמר (בראשית א' כז) זכר ונקבה ברא אותם, אפשר לומר כך, והא כתיב (שם) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, ואחר כך (שם ב' יח) אעשה לו עזר כנגדו, (שם כא) ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתינה, אלא אימא כתיב בהם יצירה וכתיב עשיה וכתיב בריאה בעת עשיית הנשמה, עשיה זכר ונקבה בראם, יצירה בעת הרכיב הנשמה על הגוף, ואסף הרוח, ומנא לן דהאי יצירה לישנא דאסיפה דכתיב (שם יט) וייצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וגו' והיינו דכתיב (שם ה' ב) זכר ונקיבה בראם, וכתיב (שם ה' כח) ויברך אותם אלהים:

¿Y por qué se llamó Tamar y no con otros nombres? Porque es hembra. ¿Hembra, se te ocurre? Más bien: porque comprende macho y hembra, pues todas las palmeras (tamar) comprenden macho y hembra. ¿Y cómo? El lulav es macho, y el fruto por fuera es macho y por dentro es hembra. ¿Y cómo? Por el hueso del dátil, que está hendido como una mujer; frente a ella [está] la fuerza de la luna arriba. Y el Santo, bendito sea, creó al hombre macho y hembra, como está dicho: «varón y hembra los creó» [Gn 1:27]. ¿Es posible decir así? Pero está escrito: «Y creó Dios al hombre a su imagen; a imagen de Dios lo creó» [Gn 1:27], y después: «Le haré una ayuda frente a él» [Gn 2:18]; «Y tomó una de sus costillas y cerró la carne en su lugar» [Gn 2:21]. Más bien di: está escrito acerca de ellos «formación» (yetsirá), y está escrito «hechura» (asiyá), y está escrito «creación» (beriá), en el momento de la hechura del alma. Hechura: «varón y hembra los creó»; formación: cuando ensambló el alma sobre el cuerpo y reunió el espíritu. ¿Y de dónde sabemos que esta yetsirá es expresión de reunión? Porque está escrito: «Y formó el Eterno Dios de la tierra a todos los animales del campo y a todas las aves del cielo, y los trajo al hombre para ver cómo los llamaría», etc. [Gn 2:19]. Y esto es lo que está escrito: «Varón y hembra los creó» [Gn 5:2], y está escrito: «Y los bendijo Dios» [Gn 5:2].^✦

נשמת נקבה מן הנקבה ונשמת זכר מן הזכר, והיינו דקאזיל נחש בתרה דחוה, אמר הואיל ונשמתה מצד צפון. אסיתנה מהרה, ומאי הסתה הוה בה, משום דבא עליה:

El alma de la hembra [viene] de la hembra, y el alma del varón, del varón. Y por eso la serpiente fue tras Eva; dijo: Puesto que su alma es del lado del norte, la seduciré pronto. ¿Y qué seducción hubo en ella? Que se unió a ella.^✦

שאלו תלמידיו אימא לן עובדא היכי הוה, אמר להם סמאל הרשע קשר עם כל צבאות מעלה על רבו, משום שאמר הקב"ה ורדו בדגת הים ובעוף השמים, אמר האיך נוכל להחטיאו ולגרשהו מלפניו, ירד עם כל חיילותיו וביקש לו בארץ חבר כמותו, ומצא הנחש, והיה לו דמות גמל ורכב עליו, והלך לו אל האשה אמר לה (בראשית ג' א) אף כי אמר אלהים מכל עץ הגן, אבל אבקש יותר ואוסיף כדי שתגרע היא, אמרה לא מנענו אלא מפרי עץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון, והוסיפה שתי דברים, אמרה ומפרי העץ אשר בתוך הגן ולא נאמר אלא ומעץ הדעת, ואמרה לא תגעו בו פן תמותון, מה עשה סמאל הרשע, הלך ונגע באילן, והיה האילן צווח ואומר רשע אל תגע בו שנאמר (תהלים ל"ו יב) אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני, שם נפלו פועלי און דחו ולא יכלו קום, הלך ואמר לאשה הנה נגעתי באילן ולא מתי אף אתה געי בו ולא תמותי, הלכה האשה ונגעה באילן, וראתה מלאך המות שבא כנגדה, אמרה אוי לי עכשיו אני מתה והקב"ה עושה אשה אחרת ונותנה לאדם, אלא הריני גורמת לו שיאכל עמי אם נמות נמות שנינו ואם נחיו נחיו שנינו, ולקחה ואכלה מפירות האילן ונתנה גם לבעלה, נתפקחו עיניו וקהו שיניו, אמר לה מהו זה שהאכלתני שהקהו שני כך קהו שני כל הדורות, ישב לו בדין אמת שנאמר (תהלים ט' ה) שופט צדק, קרא לאדם אומר לו למה ברחת מפני, אמר לו את קולך שמעתי בגן ורעדו עצמותי, ואירא כי עירום אנכי ואחבא (בראשית ג' י), כי עירום אנכי מפועלי, כי ערום אנכי מצווי, כי ערום אנכי ממעשי שנאמר (שם) כי ערום אנכי ואחבא, מה היה לבושו של אדם עור של צפורן, כיון שאכל מפירות האילן הפשיט את עורו של צפורן מעליו, ראה עצמו ערום שנאמר (שם יא) מי הגיד לך כי עירום אתה, אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים כשהייתי לבדי שמא חטאתי לך אלא האשה שהבאת אצלי היא הדיחה אותי מדבריך שנאמר (שם יב) האשה אשר נתת עמדי, אמר לה הקב"ה לא דייך שחטאת אלא החטאית את אדם, אמרה לפניו רבון כל העולמים הנחש השיאני לחטוא לפניך מביא שלשתן וגזר עליהם דין תשע קללות ומות, והפיל את סמאל הרשע ואת הכת שלו ממקום קדושו מן השמים, וקצץ רגליו של נחש ואיררו מכל חית השדה ומכל בהמה ופקד עליו שיהא מפשיט עורו לאחר שבע שנים, וסמאל נענש שנעשה שר מעשו הרשע, לעתיד כשיעקור הקב"ה מלכות אדום במהרה בימינו ישפילהו תחילה שנאמר (ישעי' כ"ד כא) יפקוד ה' על צבא מרום במרום, והאמירה והמיתה והעונש כל זה על שהוסיפה על ציווי של הקב"ה ועל זה נאמר כל המוסיף גורע, והשם יאיר עינינו במאור תורתו, וישם בלבנו יראתו, ויזכנו לקראתו, אשר הלבבות יאיר, ולב בינה יעור, והעינים זוהר יזהיר:

Le preguntaron sus discípulos: Cuéntanos cómo fue el hecho. Les dijo: Samael el malvado conspiró con todas las huestes de lo alto contra su Señor, porque el Santo, bendito sea, dijo: «y dominen sobre los peces del mar y sobre las aves del cielo» [Gn 1:28]. Dijo: ¿Cómo podremos hacerlo pecar y expulsarlo de su presencia? Descendió con todos sus ejércitos y buscó en la tierra un compañero semejante a él, y encontró a la serpiente; y esta tenía aspecto de camello, y montó sobre ella. Y fue a la mujer y le dijo: «¿Conque Dios dijo [que no coman] de ningún árbol del jardín?» [Gn 3:1]. [Pensó:] Pediré más y añadiré, para que ella disminuya. Dijo ella: No nos prohibió sino el fruto del árbol que está en medio del jardín: «Dijo Dios: No comerán de él ni lo tocarán, no sea que mueran». Y añadió dos cosas: dijo «y del fruto del árbol que está en medio del jardín», cuando no se había dicho sino «y del árbol del conocimiento»; y dijo «no lo tocarán, no sea que mueran». ¿Qué hizo Samael el malvado? Fue y tocó el árbol, y el árbol gritaba y decía: ¡Malvado, no me toques!, como está dicho: «No me alcance el pie del orgullo, ni la mano de los malvados me mueva. Allí cayeron los que obran iniquidad; fueron derribados y no pudieron levantarse» [Sal 36:12-13]. Fue y dijo a la mujer: He aquí que toqué el árbol y no morí; tú también tócalo y no morirás. Fue la mujer y tocó el árbol, y vio al ángel de la muerte que venía hacia ella. Dijo: ¡Ay de mí! Ahora muero, y el Santo, bendito sea, hará otra mujer y se la dará a Adán. Más bien haré que él coma conmigo: si morimos, moriremos los dos, y si vivimos, viviremos los dos. Y tomó y comió de los frutos del árbol, y dio también a su marido. Se abrieron sus ojos y se le embotaron los dientes. Le dijo: ¿Qué es esto que me diste a comer? Así como se me embotaron los dientes, se embotarán los dientes de todas las generaciones. Se sentó [el Santo, bendito sea] en juicio de verdad, como está dicho: «juez de justicia» [Sal 9:5]. Llamó a Adán y le dijo: ¿Por qué huiste de mí? Le dijo: «Oí tu voz en el jardín», y temblaron mis huesos, «y tuve miedo, porque estaba desnudo, y me escondí» [Gn 3:10]. «Porque estaba desnudo» de mis obras; «porque estaba desnudo» de mi mandamiento; «porque estaba desnudo» de mis acciones; como está dicho: «porque estaba desnudo, y me escondí». ¿Cuál era la vestidura de Adán? Una piel de uña. En cuanto comió de los frutos del árbol, se le despojó la piel de uña, y se vio desnudo, como está dicho: «¿Quién te dijo que estabas desnudo?» [Gn 3:11]. Dijo Adán ante el Santo, bendito sea: Señor de todos los mundos, cuando estaba solo, ¿acaso pequé contra ti? Pero la mujer que trajiste junto a mí, ella me apartó de tus palabras, como está dicho: «La mujer que pusiste conmigo» [Gn 3:12]. Le dijo el Santo, bendito sea, [a ella]: ¿No te bastó con pecar, sino que hiciste pecar a Adán? Dijo ella ante él: Señor de todos los mundos, la serpiente me incitó a pecar ante ti. Trajo a los tres y decretó sobre ellos sentencia de nueve maldiciones y muerte. Y derribó a Samael el malvado y a su banda de su lugar santo, del cielo; y cortó las patas de la serpiente, y la maldijo más que a todos los animales del campo y a todo ganado, y ordenó que mudara su piel cada siete años. Y Samael fue castigado convirtiéndose en el príncipe de Esaú el malvado. En el porvenir, cuando el Santo, bendito sea, desarraigue el reino de Edom —pronto, en nuestros días—, lo abatirá primero a él, como está dicho: «El Eterno castigará al ejército de lo alto en lo alto» [Is 24:21]. Y la maldición, la muerte y el castigo, todo esto [vino] porque ella añadió al mandamiento del Santo, bendito sea; y por esto se dice: Todo el que añade, disminuye. Que el Eterno ilumine nuestros ojos con la luz de su Torá, y ponga en nuestro corazón su temor, y nos haga dignos de salir a su encuentro: él, que ilumina los corazones, despierta el corazón al entendimiento y hace resplandecer los ojos con esplendor.^✦