Avot de-Rabí Natán · Capítulo 12

הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום ורודף שלום. אוהב את הבריות ומקרבן לתורה: הוא היה אומר נגיד שמא אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף. ודלא יליף קטלא חייב. ודאישתמש בתגא חלף:

Hilel y Shamái recibieron de ellos. Hilel dice: Sé de los discípulos de Aarón: amante de la paz y perseguidor de la paz, amante de las criaturas y acercándolas a la Torá. Él decía: «El que engrandece el nombre, su nombre perece; y el que no añade, desaparece; y el que no aprende, merece la muerte; y el que se sirve de la corona, se esfuma».^✦

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. וכשאני לעצמי מה אני. אם לא עכשיו אימתי:

Él decía: Si yo no soy para mí, ¿quién será para mí? Y cuando soy para mí mismo, ¿qué soy? Si no ahora, ¿cuándo?

אוהב שלום כיצד מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום [בישראל] בין כל אחד ואחד שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ב' ו'). ר"מ אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון. כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע [לו באדם רע או] באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו והולך אהרן ויושב לו אצל האחר וא"ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ' כ"ט):

«Amante de la paz»: ¿cómo? Enseña que la persona debe amar la paz en Israel entre cada uno y cada uno, como Aarón amaba la paz [en Israel] entre cada uno y cada uno, como está dicho: «Ley de verdad hubo en su boca, y no se halló iniquidad en sus labios; en paz y en rectitud anduvo conmigo, y a muchos apartó de la iniquidad» (Ml 2:6). Rabí Meír dice: ¿Qué enseña «y a muchos apartó de la iniquidad»? Cuando Aarón iba por el camino y se topaba [con un hombre malo o] con un hombre malvado, le daba la paz. Al día siguiente ese hombre quería cometer una transgresión y decía: ¡Ay de mí! ¿Cómo levantaré luego mis ojos y veré a Aarón? Me avergüenzo ante él, pues me dio la paz. Y resultaba que ese hombre se contenía de la transgresión. Y asimismo con dos personas que habían tenido una disputa entre sí: Aarón iba y se sentaba junto a uno de ellos y le decía: Hijo mío, mira lo que dice tu compañero: se desgarra el corazón y se rasga las vestiduras, diciendo: ¡Ay de mí! ¿Cómo levantaré mis ojos y veré a mi compañero? Me avergüenzo ante él, pues fui yo quien le ofendió. Se quedaba sentado junto a él hasta que le quitaba el rencor del corazón. Y Aarón iba y se sentaba junto al otro y le decía: Hijo mío, mira lo que dice tu compañero: se desgarra el corazón y se rasga las vestiduras, diciendo: ¡Ay de mí! ¿Cómo levantaré mis ojos y veré a mi compañero? Me avergüenzo ante él, pues fui yo quien le ofendió. Se quedaba sentado junto a él hasta que le quitaba el rencor del corazón. Y cuando se encontraban uno con otro, se abrazaban y se besaban. Por eso está dicho: «Y lloraron a Aarón treinta días toda la casa de Israel» (Nm 20:29).

דבר אחר מפני מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום מפני שדן אהרן דין אמת לאמתו מנין לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת לכך נאמר ויבכו אותו כל בית ישראל. אבל משה שמוכיחן בדברים קשים נאמר ויבכו בני ישראל את משה (דברים ל"ד ח'). ועד כמה אלפים היו בישראל שנקראו שמם אהרן שאלמלא אהרן לא בא זה לעולם. וי"א לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל מי שרואה משה רבינו שעומד ובוכה והוא לא יבכה. וי"א מי שרואה אלעזר ופינחס שהם שני כהנים גדולים שעומדים ובוכים והוא לא יבכה:

Otra interpretación: ¿Por qué lloró Israel a Aarón treinta días? Porque Aarón juzgaba con juicio de verdad según su verdad. ¿De dónde [se sabe]? No dijo a ningún hombre: Has pecado, ni a ninguna mujer: Has pecado; por eso está dicho: «Y lo lloró toda la casa de Israel». Pero a Moisés, que los reprendía con palabras duras, se dice: «Y los hijos de Israel lloraron a Moisés» (Dt 34:8). ¿Y cuántos miles hubo en Israel que fueron llamados con el nombre de Aarón? Pues de no ser por Aarón, este no habría venido al mundo. Y algunos dicen: Por eso está dicho «Y lloraron a Aarón treinta días toda la casa de Israel»: quien ve a Moisés, nuestro maestro, de pie y llorando, ¿y él no llorará? Y algunos dicen: quien ve a Elazar y a Pinjás, que son dos sumos sacerdotes, de pie y llorando, ¿y él no llorará?

באותה שעה בקש משה מיתה כמיתתו [של] אהרן מפני שראה מטתו מוצעת בכבוד גדול וכתות כתות של מלאכי השרת סופדות אותו. וכי בינו לבין אדם שאל והלא בינו לבין עצמו שאל ושמע הקב"ה לחישתו. [ומנין שבקש משה מיתה כמיתתו של אהרן ושמע לחישתו] שנאמר מות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר (דברים ל"ב נ') הא למדת שבקש [משה] מיתה כמיתתו של אהרן: באותה שעה א"ל למלאך המות לך הבא לי נשמתו של משה. הלך מלאך המות ועמד לפניו אמר לו משה תן לי נשמתך. גער בו אמר לו במקום שאני יושב אין נותנין לך רשות לעמוד ואתה אמרת תן לי נשמתך גער בו והוציאו בנזיפה. עד שאמר לו הקב"ה למשה משה דייך העולם הזה שהרי העוה"ב שמור לך [שכבר המקום מתוקן לך] מששת ימי בראשית שנאמר ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור (שמות ל"ג כ"א). נטלה הקב"ה לנשמתו של משה וגנזה תחת כסא הכבוד. וכשנטלה לא נטלה אלא בנשיקה שנאמר על פי ה' (דברים ל"ד ה'): לא נשמתו של משה בלבד גנוזה תחת כסא הכבוד אלא [כל] נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כ"ה כ"ט). יכול אף של רשעים כן ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע (שם שם) אף על פי שזורק ממקום למקום אינו יודע על מה שתסמוך. אף כן נשמתן של רשעים זוממות והולכות ושוטטות בעולם ואינן יודעות על מה שיסמוכו: שוב א"ל [הקב"ה] למלאך המות לך והבא לי נשמתו של משה הלך למקומו בקשו ולא מצאו. הלך אצל הים הגדול א"ל משה בא לכאן. א"ל מיום שעברו ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו. הלך אצל הרים וגבעות וא"ל משה בא לכאן אמרו לו מיום שקבלו ישראל את התורה בהר סיני שוב לא ראינוהו. [הלך] אצל שאול ואבדון אמר להם משה בא לכאן. אמרו לו שמו שמענו ואותו לא ראינו. [הלך] אצל מלאכי השרת א"ל משה בא לכאן. א"ל אלהים הבין דרכו והוא ידע את מקומו אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת שנאמר והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי (איוב כ"ח י"ג י"ד ט"ו) אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה (שם שם כ"ב). אף יהושע היה יושב ומצטער על משה עד שאמר לו הקב"ה יהושע למה אתה מצטער על משה משה עבדי מת:

En aquella hora Moisés pidió una muerte como la muerte de Aarón, porque vio su lecho tendido con gran honor y filas y filas de ángeles de servicio que lo lloraban. ¿Acaso lo pidió entre él y un ser humano? ¿No lo pidió entre él y sí mismo?, y el Santo, bendito sea, oyó su susurro. [¿Y de dónde que Moisés pidió una muerte como la de Aarón y que se oyó su susurro?] Porque está dicho: «Muere en el monte al que subes y sé reunido a tu pueblo, como murió Aarón tu hermano en el monte Hor» (Dt 32:50). De aquí aprendes que [Moisés] pidió una muerte como la muerte de Aarón. En aquella hora [el Santo, bendito sea] dijo al ángel de la muerte: Ve y tráeme el alma de Moisés. Fue el ángel de la muerte y se detuvo ante él. Le dijo: Moisés, dame tu alma. Moisés lo reprendió y le dijo: En el lugar donde yo me siento no se te da permiso de estar de pie, ¿y tú dices: dame tu alma? Lo reprendió y lo echó con reprensión. Hasta que el Santo, bendito sea, dijo a Moisés: Moisés, te basta este mundo, pues el mundo venidero está reservado para ti [pues el lugar ya está preparado para ti] desde los seis días de la creación, como está dicho: «Y dijo el Eterno: He aquí un lugar junto a mí, y te colocarás sobre la roca» (Ex 33:21). El Santo, bendito sea, tomó el alma de Moisés y la guardó bajo el trono de la Gloria. Y cuando la tomó, no la tomó sino con un beso, como está dicho: «Por boca del Eterno» (Dt 34:5). No solo el alma de Moisés está guardada bajo el trono de la Gloria, sino que [todas] las almas de los justos están guardadas bajo el trono de la Gloria, como está dicho: «Y el alma de mi señor estará atada en el haz de la vida» (1S 25:29). Se podría pensar que también las de los malvados; dice la Escritura: «Y el alma de tus enemigos la lanzará como en el hueco de la honda» (ibíd.): aunque [el que lanza] la arroja de un lugar a otro, no sabe sobre qué se asentará. Así también las almas de los malvados andan inquietas, vagando por el mundo, y no saben sobre qué se asentarán. De nuevo dijo [el Santo, bendito sea] al ángel de la muerte: Ve y tráeme el alma de Moisés. Fue a su lugar, lo buscó y no lo encontró. Fue al Gran Mar y le dijo: ¿Ha venido Moisés aquí? Le dijo: Desde el día en que Israel pasó por mí, nunca más lo vi. Fue a los montes y a las colinas y les dijo: ¿Ha venido Moisés aquí? Le dijeron: Desde el día en que Israel recibió la Torá en el monte Sinaí, nunca más lo vimos. [Fue] al Seol y a Abadón y les dijo: ¿Ha venido Moisés aquí? Le dijeron: Su nombre hemos oído, pero a él no lo hemos visto. [Fue] a los ángeles de servicio y les dijo: ¿Ha venido Moisés aquí? Le dijeron: Dios comprende su camino y Él conoce su lugar; Dios lo guardó para la vida del mundo venidero y ninguna criatura lo sabe, como está dicho: «Pero la sabiduría, ¿de dónde se hallará?, ¿y cuál es el lugar de la inteligencia? No conoce el hombre su valor, ni se halla en la tierra de los vivientes. El abismo dice: No está en mí, y el mar dice: No está conmigo» (Jb 28:13-15). «Abadón y la muerte dijeron: Con nuestros oídos hemos oído su fama» (ibíd. 28:22). También Josué estaba sentado afligido por Moisés, hasta que el Santo, bendito sea, le dijo: Josué, ¿por qué te afliges por Moisés? Moisés, mi siervo, ha muerto.

רודף שלום כיצד מלמד שיהא אדם רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד שנאמר סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו (תהלים ל"ד ט"ו): רבי שמעון בן אלעזר אומר אם יושב אדם במקומו ושותק האיך רודף שלום בישראל בין כל אחד ואחד אלא יצא ממקומו ויחזור בעולם וירדוף שלום בישראל שנאמר בקש שלום ורדפהו. הא כיצד בקשהו במקומך רדפהו למקום אחר: אף הקב"ה עשה שלום במרום. ואיזה שלום עשה הקב"ה במרום שלא קרא עשרה גבריאל עשרה מיכאל עשרה אוריאל עשרה רפאל כדרך שבני אדם קורין עשרה ראובן עשרה שמעון עשרה לוי עשרה יהודה. שאלמלא עשה כדרך שבני אדם עושין כיון שקרא לאחד מהם באין לפניו ומתקנאין זה בזה אלא קרא גבריאל אחד מיכאל אחד כיון שקרא לאחד מהם בא [ועמד] לפניו ומשגרו לכל מקום שירצה. ומנין שיריאים זה את זה ומכבדין זה את זה וענותנין מבני אדם. שבשעה שפותחין את פיהם ואומרים שירה זה אומר לחבירו פתח אתה שאתה גדול ממני וזה אומר לחבירו פתח אתה שאתה גדול ממני. לא כדרך שבני אדם עושין שזה אומר לחברו אני גדול ממך וזה אומר לחברו אני גדול ממך. ויש אומרים כתות כתות הן כת אחת אומרת לחברתה פתחי את שאת גדולה ממני. שנאמר וקרא זה אל זה ואמר (ישעיה ו' ג'):

«Perseguidor de la paz»: ¿cómo? Enseña que la persona debe perseguir la paz en Israel entre cada uno y cada uno, como Aarón perseguía la paz en Israel entre cada uno y cada uno, como está dicho: «Apártate del mal y haz el bien; busca la paz y persíguela» (Sal 34:15). Rabí Shimón ben Elazar dice: Si una persona se queda sentada en su lugar y callada, ¿cómo persigue la paz en Israel entre cada uno y cada uno? Sino que salga de su lugar y recorra el mundo y persiga la paz en Israel, como está dicho: «Busca la paz y persíguela». ¿Cómo es eso? Búscala en tu lugar; persíguela en otro lugar. También el Santo, bendito sea, hizo la paz en las alturas. ¿Y qué paz hizo el Santo, bendito sea, en las alturas? Que no llamó a diez «Gabriel», a diez «Miguel», a diez «Uriel», a diez «Rafael», como los seres humanos llaman a diez «Rubén», a diez «Simeón», a diez «Leví», a diez «Judá». Pues si hubiera hecho como hacen los seres humanos, cuando llamara a uno de ellos vendrían ante Él y se envidiarían unos a otros; sino que llamó a un Gabriel, a un Miguel; cuando llamó a uno de ellos, vino [y se puso] ante Él, y Él lo envía a donde quiere. ¿Y de dónde que se respetan unos a otros, se honran unos a otros y son más humildes que los seres humanos? Porque cuando abren su boca y dicen el cántico, este dice a su compañero: Comienza tú, que eres mayor que yo; y aquel dice a su compañero: Comienza tú, que eres mayor que yo. No como hacen los seres humanos, en que este dice a su compañero: Yo soy mayor que tú, y aquel dice a su compañero: Yo soy mayor que tú. Y algunos dicen: Son por grupos: un grupo dice a su grupo vecino: Comienza tú, que eres mayor que yo. Como está dicho: «Y el uno al otro clamaba y decía» (Is 6:3).

אוהב את הבריות כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את הבריות ולא יהא שונא את הבריות שכן מצינו באנשי דור הפלגה שמתוך [שהיו] אוהבין זה את זה לא רצה הקב"ה לאבדן מן העולם אלא פזרם בארבע רוחות העולם. אבל אנשי סדום מתוך שהיו שונאין זה את זה אבדם הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד (בראשית י"ג י"ג). [רעים זה עם זה]. וחטאים זה גלוי עריות. לה' זה חילול השם. מאד שמתכוונין וחוטאים. הא למדת מתוך ששונאין זה את זה אבדן הקב"ה מן העולם הזה ומן העולם הבא:

«Amante de las criaturas»: ¿cómo? Enseña que la persona debe amar a las criaturas y no odiar a las criaturas. Así hallamos con los hombres de la generación de la Dispersión: como se amaban unos a otros, el Santo, bendito sea, no quiso destruirlos del mundo, sino que los dispersó a los cuatro vientos del mundo. Pero los hombres de Sodoma, como se odiaban unos a otros, el Santo, bendito sea, los destruyó de este mundo y del mundo venidero, como está dicho: «Y los hombres de Sodoma eran malos y pecadores contra el Eterno en gran manera» (Gn 13:13). [«Malos»: unos con otros.] «Y pecadores»: esto es relaciones prohibidas. «Contra el Eterno»: esto es profanación del Nombre. «En gran manera»: que lo hacían con intención y pecaban. De aquí aprendes que por odiarse unos a otros el Santo, bendito sea, los destruyó de este mundo y del mundo venidero.

ומקרבן לתורה כיצד מלמד שיהא אדם מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה כדרך שהיה אברהם אבינו מקפח את הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה. ולא אברהם לבד עשה כן אלא אף שרה שנאמר ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י"ב ה'). והלא כל באי עולם אינם יכולין לבראות אפילו יתוש אחד ומה תלמוד לומר ואת הנפש אשר עשו בחרן (שם) מלמד שהעלה עליהם הקב"ה כאלו עשו אותם: כשם שאין אדם חולק שכר חבירו בעולם הזה כך אין [אדם] חולק שכר חבירו לעוה"ב שנאמר והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם (קהלת ד' א') למה נאמר אין להם מנחם שני פעמים אלו בני אדם שאוכלין ושותין ומצליחין בבנים ובנות בעולם הזה ובעולם הבא אין להם כלום. ואין להם מנחם שאם נגנבה לו לאדם גנבה או שמת לו מת באין בניו ואחיו ומנחמין אותו יכול אף לעולם הבא כן ת"ל גם בן ואח אין לו (שם שם ח') וכן מי שעובר עברה והוליד ממזר אומרים לו ריקה חבלת בעצמך חבלת בי שאותו ממזר היה רוצה ללמוד תורה עם אותן התלמידים שהיו יושבין ושונין בירושלים והיה הממזר הולך עמהן עד שהגיעו לאשדוד עומד שם ואומר אוי לי אלו לא הייתי ממזר כבר הייתי יושב ושונה בין התלמידים שלמדתי עד עכשיו ולפי שאני ממזר איני יושב ושונה בין התלמידים לפי שאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר שנאמר וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים (זכריה ט' ו'):

«Y acercándolas a la Torá»: ¿cómo? Enseña que la persona debe acoger a las criaturas y hacerlas entrar bajo las alas de la Shejiná, como Abraham, nuestro padre, acogía a las criaturas y las hacía entrar bajo las alas de la Shejiná. Y no solo Abraham hizo así, sino también Sara, como está dicho: «Y tomó Abram a Saray su mujer, y a Lot hijo de su hermano, y toda la hacienda que habían adquirido, y las personas que habían hecho en Jarán» (Gn 12:5). ¿Acaso todos los habitantes del mundo no son capaces de crear ni siquiera un mosquito? ¿Y qué enseña «y las personas que habían hecho en Jarán» (ibíd.)? Enseña que el Santo, bendito sea, les atribuyó como si las hubieran hecho. Así como nadie comparte la recompensa de su prójimo en este mundo, así tampoco [nadie] comparte la recompensa de su prójimo en el mundo venidero, como está dicho: «Y he aquí las lágrimas de los oprimidos, y no tienen quien los consuele; y de parte de sus opresores hay poder, y no tienen quien los consuele» (Qo 4:1). ¿Por qué se dice dos veces «no tienen quien los consuele»? Estos son personas que comen y beben y prosperan en hijos e hijas en este mundo, y en el mundo venidero no tienen nada. Y «no tienen quien los consuele»: que si a una persona le robaron algo o se le murió un muerto, vienen sus hijos y sus hermanos y la consuelan. Se podría pensar que también en el mundo venidero es así; dice la Escritura: «ni hijo ni hermano tiene» (ibíd. 4:8). Y así, el que comete una transgresión y engendra un bastardo (mamzer), le dicen: Vacío, te dañaste a ti mismo, me dañaste a mí; pues ese bastardo querría estudiar Torá con aquellos discípulos que estaban sentados estudiando en Jerusalén, y el bastardo iba con ellos hasta que llegaban a Ashdod; se quedaba allí y decía: ¡Ay de mí! Si no fuera bastardo, ya estaría sentado estudiando entre los discípulos lo que he aprendido hasta ahora; pero como soy bastardo, no me siento a estudiar entre los discípulos, porque un bastardo no entra en Jerusalén en absoluto, como está dicho: «Y morará un bastardo en Ashdod, y cortaré la soberbia de los filisteos» (Za 9:6).^✦

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי אם אני לא אזכה (בחיי) מי יזכה בי: וכשאני לעצמי מה אני. אם אני לא זוכה בעצמי מי יזכה בי בעצמי: אם לא עכשיו אימתי. אם אני לא זוכה בחיי מי יזכה בי לאחר מיתתי. וכן הוא אומר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת (קהלת ט' ד'). כי לכלב חי הוא טוב. זה רשע המתקיים בעולם הזה. מן האריה המת. אפילו מאברהם יצחק ויעקב שהן שוכני עפר: דבר אחר כי לכלב חי הוא טוב. זה רשע המתקיים בעולם הזה אם עשה תשובה הקב"ה מקבלהו אבל צדיק כיון שמת שוב אינו מוסיף זכות:

Él decía: «Si yo no soy para mí, ¿quién será para mí?»: si yo no merezco (en vida), ¿quién merecerá por mí? «Y cuando soy para mí mismo, ¿qué soy?»: si yo no merezco por mí mismo, ¿quién merecerá por mí en mi persona? «Si no ahora, ¿cuándo?»: si yo no merezco en mi vida, ¿quién merecerá por mí después de mi muerte? Y así dice: «Pues mejor es un perro vivo que un león muerto» (Qo 9:4). «Pues mejor es un perro vivo»: este es el malvado que subsiste en este mundo. «Que un león muerto»: aun comparado con Abraham, Isaac y Jacob, que moran en el polvo. Otra interpretación: «Pues mejor es un perro vivo»: este es el malvado que subsiste en este mundo; si se arrepiente, el Santo, bendito sea, lo acepta; pero el justo, una vez que muere, ya no añade mérito.

הוא היה אומר אם תבא לביתי אני אבא לביתך. למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי: אם תבא לביתי אבא לביתך. כיצד אלו בני אדם שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הקב"ה מברכן לעולם הבא כענין שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ' כ'): למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי. כיצד אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש הקב"ה משמרם בתוך מחניהם שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות פני ה' אלהיך (שם ל"ד כ"ד):

Él decía: Si tú vienes a mi casa, yo iré a tu casa. Al lugar que mi corazón ama, allí me llevan mis pies. «Si vienes a mi casa, iré a tu casa»: ¿cómo? Estas son las personas que madrugan y se quedan hasta tarde en las sinagogas y en las casas de estudio; el Santo, bendito sea, las bendice para el mundo venidero, conforme a lo que está dicho: «En todo lugar donde haga recordar mi nombre, vendré a ti y te bendeciré» (Ex 20:20). «Al lugar que mi corazón ama, allí me llevan mis pies»: ¿cómo? Estas son las personas que dejan su plata y su oro y suben en peregrinación para recibir el rostro de la Shejiná en el Santuario; el Santo, bendito sea, las protege en sus campamentos, como está dicho: «Y nadie codiciará tu tierra cuando subas a ver el rostro del Eterno tu Dios» (ibíd. 34:24).

הוא היה אומר אם אני כאן הכל כאן. אם אני לית כאן מאן כאן. הופכה והפוך בה דכולא בה ולכולהון לפום צערא אגרא:

Él decía: Si yo estoy aquí, todo está aquí; si yo no estoy aquí, ¿quién está aquí? «Dale vueltas y vuélvela a dar, pues todo está en ella»; y «según el esfuerzo es la recompensa».^✦

מעשה בהלל הזקן שהיה מהלך בדרך ופגע בני אדם שמביאין חטין. אמר להם סאה בכמה. אמרו בשני דינרין. ופגע באחרים אמר להם סאה בכמה. אמרו לו בשלשה דינרין. אמר להם והלא ראשונים אמרו בשנים. אמרו לו בבלאה טפשאה אי אתה יודע שלפום צערא אגרא. אמר להם שוטים וריקים על שאני אומר לכם אתם מחזירין לי כך. מה עשה להם הלל הזקן החזירן למוטב: אף הוא ראה גלגולת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ודאטפוך יאטפוניך:

Sucedió con Hilel el Anciano, que iba por el camino y se topó con unas personas que traían trigo. Les dijo: ¿A cuánto la se'á? Dijeron: A dos dinares. Y se topó con otros y les dijo: ¿A cuánto la se'á? Le dijeron: A tres dinares. Les dijo: ¿Pero los primeros dijeron a dos? Le dijeron: Babilonio necio, ¿no sabes que «según el esfuerzo es la recompensa»? Les dijo: Necios y vacíos, ¿por haberles hablado yo así ustedes me responden de este modo? ¿Qué les hizo Hilel el Anciano? Los hizo volver al buen camino. También él vio un cráneo que flotaba sobre la superficie del agua y le dijo: Porque ahogaste, te ahogaron; y los que te ahogaron serán ahogados.^✦

אף הוא אומר בלשון בבלי ארבעה דברים. נגד שמא אבד שמיה. ודלא משמש חכימיא קטלא חייב. ודלא מוסיף פסיד. ודישתמש בתגא אבד ואזיל ליה: נגד שמא ואבד שמיה כיצד מלמד שלא יוציא לו לאדם שם במלכות שכיון שיוציא לו שם במלכות סוף שנותנין בו עיניהם והורגין אותו ונוטלין ממנו את ממונו: ודלא משמש חכימיא קטלא חייב כיצד אמרו מעשה באדם אחד מבית רמה שהיה נוהג בעצמו מדת חסידות. שלח אליו תלמיד אחד רבן יוחנן בן זכאי לבודקו הלך ומצאו שנטל שמן ונתנו על גבי כירים ונטלו מעל הכירים ונתנו לתוך [מקפה] של גריסין. א"ל מה אתה עושה. א"ל כהן גדול אני ותרומה בטהרה אני אוכל. א"ל כירים זה טמא או טהור. א"ל וכי יש לנו בתורה על כירים שטמא והלא לא אמרה תורה אלא על תנור שטמא שנאמר וכל אשר בתוכו יטמא (ויקרא י"א ל"ג). א"ל כשם שאמרה תורה על תנור שטמא כך אמרה תורה על כירים שטמא שנאמר תנור וכירים יותץ טמאים הם (שם שם ל"ה). א"ל אם כן היית נוהג לא אכלת תרומה טהורה מימיך: ודלא מוסיף פסיד כיצד מלמד שאם שנה אדם מסכתא או שתים או שלשה מסכתות ואין מוסיף עליהם סוף שמשכח את הראשונות: ודאשתמש בתגא אבד ואזיל ליה כיצד שכל המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא:

También él decía en lengua babilónica cuatro cosas: «El que engrandece el nombre, su nombre perece; y el que no sirve a los sabios, merece la muerte; y el que no añade, pierde; y el que se sirve de la corona, perece y se va». «El que engrandece el nombre, su nombre perece»: ¿cómo? Enseña que nadie debe hacerse un nombre ante el reino, pues cuando se hace un nombre ante el reino, al final le ponen los ojos encima, lo matan y le quitan su dinero. «Y el que no sirve a los sabios, merece la muerte»: ¿cómo? Dijeron: Sucedió con un hombre de Bet Ramá que se conducía con una conducta de piedad. Rabán Yojanán ben Zakái envió a un discípulo a ponerlo a prueba. Fue y lo encontró tomando aceite y poniéndolo sobre un hornillo, luego lo retiró del hornillo y lo puso en una [olla de] papilla de grañones. Le dijo: ¿Qué haces? Le dijo: Soy sumo sacerdote y como ofrenda elevada en estado de pureza. Le dijo: Este hornillo, ¿es impuro o puro? Le dijo: ¿Acaso tenemos en la Torá que el hornillo sea impuro? ¿No dijo la Torá que es impuro solo el horno, como está dicho: «y todo lo que haya en su interior será impuro» (Lv 11:33)? Le dijo: Así como la Torá dijo del horno que es impuro, así dijo del hornillo que es impuro, como está dicho: «Horno y hornillo serán demolidos; impuros son» (ibíd. 11:35). Le dijo: Si es así como te conduces, no has comido ofrenda elevada pura en toda tu vida. «Y el que no añade, pierde»: ¿cómo? Enseña que si una persona estudió un tratado, o dos, o tres tratados, y no añade a ellos, al final olvida los primeros. «Y el que se sirve de la corona, perece y se va»: ¿cómo? Que todo el que usa el Nombre explícito no tiene parte en el mundo venidero.^✦