Avot de-Rabí Natán · Capítulo 34

עשרה נסיונות ניסו אבותינו להקדוש ברוך הוא במדבר ואלו הן. במדבר. בערבה. מול סוף. בין פארן. ובין תפל. ולבן. וחצירות. ודי זהב (דברים א' א'). במדבר שעשו את העגל שנאמר יעשו עגל בחורב (תהלים ק"ו י"ט). בערבה על המים שנאמר ויצמא שם העם למים (שמות י"ז ג'). וי"א זה פסלו של מיכה. מול סוף על שהמרו על ים סוף. רבי יהודה אומר המרו על הים המרו בתוך הים שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים ק"ו ז'). בין פארן במרגלים [שנאמר] וישלח אותם [משה] ממדבר פארן (במדבר י"ג ג'). ובין תופל אלו דברי תפלות שתפלו על המן. ולבן זה מחלוקותו של קרח. וחצירות על השליו הרי שבעה. ובמקום אחר הוא אומר ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה (דברים ט' כ"ב). ודי זהב אמר להם אהרן דייכם חטא זהב שהבאתם לעגל. רבי אליעזר בן יעקב אומר די הוא עון זה שילקו בו ישראל מכאן ועד שיחיו המתים:

Diez pruebas pusieron nuestros padres al Santo, bendito sea, en el desierto, y son estas: «En el desierto, en la Arabá, frente a Suf, entre Parán y entre Tófel, y Labán, y Jatserot, y Di-Zahav» (Dt 1:1). «En el desierto»: porque hicieron el becerro, como está dicho: «Hicieron un becerro en Horeb» (Sal 106:19). «En la Arabá»: por el agua, como está dicho: «Y el pueblo tuvo allí sed de agua» (Ex 17:3). Y otros dicen: esa es la imagen esculpida de Mijá. «Frente a Suf»: porque se rebelaron junto al Mar Rojo. Rabí Yehudá dice: Se rebelaron junto al mar, se rebelaron dentro del mar, como está dicho: «Y se rebelaron junto al mar, en el Mar Rojo» (Sal 106:7). «Entre Parán»: en el asunto de los exploradores, [como está dicho]: «Y los envió [Moisés] desde el desierto de Parán» (Nm 13:3). «Y entre Tófel»: son las palabras insulsas (divré tifelot) que dijeron con insolencia sobre el maná. «Y Labán»: es la disputa de Coré. «Y Jatserot»: por las codornices. He aquí siete. Y en otro lugar dice: «Y en Tabera, y en Masá, y en Kibrot-hataavá» (Dt 9:22). «Y Di-Zahav»: Aarón les dijo: Basta (dayyejem) el pecado del oro que trajeron para el becerro. Rabí Eliézer ben Yaakov dice: Basta (dai) es esta iniquidad, por la cual serán castigados los israelitas desde aquí hasta que revivan los muertos.^✦

עשרה שמות של שבח נקרא הקדוש ברוך הוא אלו הן. שם אל"ף דל"ת. יו"ד ה"א וא"ו ה"א. אלהי"ם. אלו"ה אלהי"ך. אלהיכ"ם. א"ל. אהי"ה. שד"י. צבאו"ת. אמר רבי יוסי חלוק אני על צבאות שנאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם (שם כ' ט'):

Con diez nombres de alabanza se llama al Santo, bendito sea. Son estos: el nombre Alef-Dalet; Yod-He-Vav-He; Elohim; Eloah, Elohéja; Elohejem; El; Ehyé; Shaddai; Tsebaot. Dijo Rabí Yosé: Yo discrepo en cuanto a Tsebaot, pues está dicho: «Y designarán jefes de ejércitos (sarei tsevaot) al frente del pueblo» (Dt 20:9).^✦

עשרה שמות של גנאי נקראת ע"ז אלו הן. שקוצים. גילולים. מסכות. פסילים. אלילים. אשרים. חמנים. עצבים. און. ותרפים:

Con diez nombres de oprobio se llama a la idolatría. Son estos: shikutsim (abominaciones), guilulim (ídolos), masejot (imágenes fundidas), pesilim (tallas), elilim (nulidades), asherim (postes sagrados), jamanim (pilares solares), atsabim (ídolos), áven (iniquidad) y terafim (ídolos domésticos).

שני סמניות אמורות בתורה בפרשה קטנה ואיזו היא פרשה קטנה ויהי בנסוע הארון [ויאמר משה ובנוחה יאמר] (במדבר י' ל"ה ל"ו). רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידה פרשה זו שתעקר ממקומה ותכתב במקום אחר: כיוצא בו ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים י"ח ל') וכי בן מנשה היה והלא בן משה היה אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה אביו לפיכך תולין במנשה. כיוצא בו אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ (זכריה ד' י"ד) זה אהרן ומשיח ואיני יודע איזה מהן חביב כשהוא אומר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם [על דברתי מלכי צדק] (תהלים ק"י ה') הוי יודע שמלך המשיח חביב יותר מכהן צדק. הרי הוא אומר יכרסמנה חזיר מיער (שם פ' י"ד). יכרסמנה חזיר מיאור כתיב. יכרסמנה חזיר מיער [זו מלכות רומי]. שבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום אומות העולם דומות עליהם כחזיר מיער. מה חזיר מיער הורג נפשות ומזיק את הבריות ומלקה בני אדם כך כל זמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום אומות העולם הורגין בהם ומזיקין בהם ומלקין אותן. וכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין אומות העולם מושלין בהן כחזיר של יאור מה חזיר של יאור אינו הורג נפשות ואינו מזיק לבריות כך כל זמן שישראל עושין רצונו אין אומה ולשון הורגין בהן ומזיקין בהן ולא מלקין אותן לכך נכתב חזיר מיאור:

Dos signos están dichos en la Torá en un párrafo pequeño. ¿Y cuál es el párrafo pequeño? «Y sucedió, al partir el arca, [que dijo Moisés… y al reposar dijo]» (Nm 10:35-36). Rabán Shimón ben Gamliel dice: Este párrafo está destinado a ser arrancado de su lugar y escrito en otro lugar. Semejante a esto: «Y Jonatán hijo de Guershom, hijo de Manasés» (Jue 18:30). ¿Acaso era hijo de Manasés? ¿No era hijo de Moisés? Sino que, como sus obras no se asemejaron a las de Moisés, su padre, lo suspenden de Manasés. Semejante a esto: «Estos son los dos hijos del aceite, que están junto al Señor de toda la tierra» (Zac 4:14): son Aarón y el Mesías, y no sé cuál de ellos es más querido. Cuando dice: «Juró el Eterno y no se arrepentirá: Tú eres sacerdote para siempre [según mi palabra, Melquisedec]» (Sal 110:4), sabe que el rey Mesías es más querido que el sacerdote de justicia. He aquí que dice: «La devasta el jabalí del bosque (mi-yaar)» (Sal 80:14). «Del río (mi-yeor)» está escrito. «La devasta el jabalí del bosque» [es el reino de Roma]. Pues cuando Israel no hace la voluntad del Omnipresente, las naciones del mundo se asemejan para ellos al jabalí del bosque. Así como el jabalí del bosque mata, daña a las criaturas y golpea a los hombres, así, todo el tiempo que Israel no hace la voluntad del Omnipresente, las naciones del mundo los matan, les causan daño y los golpean. Y todo el tiempo que Israel hace la voluntad del Omnipresente, las naciones del mundo no dominan sobre ellos, como el jabalí del río: así como el jabalí del río no mata ni daña a las criaturas, así, todo el tiempo que Israel hace su voluntad, ninguna nación ni lengua los mata ni les causa daño ni los golpea. Por eso está escrito «jabalí del río».^✦

עשר נקודות בתורה אלו הן. ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית ט"ז ה') נקוד על י' שבבי"ניך מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר. ויש אומרים על המטילין מריבה ביני וביניך. [כיוצא בו] ויאמרו אליו איה שרה (שם י"ח ט') נקוד על אי"ו [שבאליו מלמד] שיודעין בה ומבקרין אחריה. [כיוצא בו ולא ידע] בשכבה ובקו"מה (שם י"ט ל"ג) נקוד על וי"ו שבקומה הראשון מלמד שלא הרגיש אלא בעמידתה של צעירה. כיוצא בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישק"הו (שם ל"ג ד') כולו נקוד מלמד שלא נשקו באמת. רבי שמעון בן אלעזר אומר נשיקה זו של אמת וכולן אינן לאמת. כיוצא בו וילכו אחיו לרעות א"ת צאן אביהם בשכם (שם ל"ז י"ב) נקוד על א"ת מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות. כיוצא בו כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהר"ן (במדבר ג' ל"ט) נקוד על אהר"ן למה מלמד שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו או בדרך רחו"קה (שם ט' י') נקוד על ה' שברחוקה מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ. כיוצא בו ונשים עד נופח אש"ר עד מידבא (שם כ"א ל') נקוד על רי"ש שבאשר למה מלמד שהחריבו האומות ולא החריבו המדינות. [כיוצא בו] ועשרון עשרו"ן (שם כ"ט ט"ו) של יום טוב הראשון של חג הסכות נקוד עשרו"ן בוי"ו למה מלמד שלא יהא שם אלא עשרון אחד. כיוצא בו הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנ"ו ולבני"נו (דברים כ"ט כ"ח). נקוד על לנ"ו ולבני"נו ועל ע' שבעד למה אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם אומר לי יפה כתבת אעבור נקודה מעליהן: אחת עשרה היא כתיב ביו"ד בתורה. הראשון הוא ומלך בלע הי"א צוער (בראשית י"ד ב'). הלא הוא אמר לי אחותי הוא והי"א גם הוא אמרה אחי הוא (שם כ' ה') הוא מוצאת והי"א שלחה אל חמיה לאמר (שם ל"ח כ"ה). וכי ימות מן הבהמה אשר הי"א לכם לאכלה (ויקרא י"א ל"ט). והי"א הפכה שער לבן (שם י"ג י'). ואם יראנה הכהן [וגו'] והי"א כהה (שם שם כ"א). והי"א תראה את ערותו (שם כ' י"ז). את אביה הי"א מחללת (שם כ"א ט'). בקנאות ונסתרה והיא נטמאה [וגו'] והי"א לא נתפשה (במדבר ה' י"ג) או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והי"א לא נטמאה (שם שם י"ד):

Diez puntos hay en la Torá. Son estos: «El Eterno juzgue entre yo y tú» (Gn 16:5): punteada la yod de «beinéj» (entre tú); enseña que no se lo dijo sino por Hagar. Y otros dicen: por los que arrojan disputa «entre yo y tú». [Semejante a esto]: «Y le dijeron: ¿Dónde está Sara?» (ibíd. 18:9): punteadas las letras alef, yod, vav de «elav» (a él); [enseña] que saben de ella y preguntan por ella. [Semejante a esto]: «[Y no supo] cuando ella se acostó y cuando se levantó (ubekumah)» (ibíd. 19:33): punteada la vav de «bekumah» la primera; enseña que no sintió sino el levantarse de la menor. Semejante a esto: «Y corrió Esaú a su encuentro, y lo abrazó, y se echó sobre su cuello, y lo besó (vayishakéhu)» (ibíd. 33:4): toda la palabra está punteada; enseña que no lo besó de verdad. Rabí Shimón ben Elazar dice: Este beso fue de verdad, y todos los [demás] no son de verdad. Semejante a esto: «Y fueron sus hermanos a apacentar (et) las ovejas de su padre en Siquem» (ibíd. 37:12): punteado «et»; enseña que no fueron a apacentar el rebaño, sino a comer, a beber y a dejarse seducir. Semejante a esto: «Todos los censados de los levitas que contaron Moisés y Aarón» (Nm 3:39): punteado «Aarón». ¿Por qué? Enseña que Aarón no estaba en el censo. Semejante a esto: «O en camino lejano (rejokah)» (ibíd. 9:10): punteada la he de «rejokah»; enseña que no era camino lejano sino desde el umbral del atrio hacia afuera. Semejante a esto: «Y las mujeres hasta Nófaj, que llega hasta Medeba» (ibíd. 21:30): punteada la resh de «asher» (que). ¿Por qué? Enseña que destruyeron a las naciones y no destruyeron las provincias. [Semejante a esto]: «Y un décimo, un décimo (isaron)» (ibíd. 29:15), del primer día de la fiesta de Sucot: punteado «isaron» en la vav. ¿Por qué? Enseña que no haya allí sino un solo décimo. Semejante a esto: «Lo oculto es del Eterno nuestro Dios, y lo revelado es para nosotros (lanu) y para nuestros hijos (ulevaneinu)» (Dt 29:28): punteados «lanu» y «ulevaneinu» y la ayin de «ad». ¿Por qué? Sino que así dijo Esdras: Si viene Elías y me dice: ¿Por qué escribiste así?, le diré: Ya los punteé; y si me dice: Bien escribiste, retiraré el punto de encima de ellos. Once veces está escrito «hi» con yod en la Torá. La primera: «Y el rey de Bela, que es (hi) Zoar» (Gn 14:2). «¿No me dijo él: Es mi hermana? Y ella (hi), también ella dijo: Es mi hermano» (ibíd. 20:5). «Ella era sacada, y ella (hi) envió a su suegro, diciendo» (ibíd. 38:25). «Y si muere alguno de los animales que son (hi) para ustedes de comer» (Lv 11:39). «Y ella (hi) volvió blanco el pelo» (ibíd. 13:10). «Y si el sacerdote la viere [etc.], y ella (hi) se apagó» (ibíd. 13:21). «Y ella (hi) vea su desnudez» (ibíd. 20:17). «A su padre ella (hi) profana» (ibíd. 21:9). «En celos [y ella se ocultó] y ella (hi) fue contaminada [etc.] y ella (hi) no fue tomada» (Nm 5:13). «O pasó sobre él espíritu de celos y celó a su mujer, y ella (hi) no se ha contaminado» (ibíd. 5:14).^✦

עשר נקודות בתורה אלו הן. ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית ט"ז ה') נקוד על י' שבבי"ניך מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר. ויש אומרים על המטילין מריבה ביני וביניך. [כיוצא בו] ויאמרו אליו איה שרה (שם י"ח ט') נקוד על אי"ו [שבאליו מלמד] שיודעין בה ומבקרין אחריה. [כיוצא בו ולא ידע] בשכבה ובקו"מה (שם י"ט ל"ג) נקוד על וי"ו שבקומה הראשון מלמד שלא הרגיש אלא בעמידתה של צעירה. כיוצא בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישק"הו (שם ל"ג ד') כולו נקוד מלמד שלא נשקו באמת. רבי שמעון בן אלעזר אומר נשיקה זו של אמת וכולן אינן לאמת. כיוצא בו וילכו אחיו לרעות א"ת צאן אביהם בשכם (שם ל"ז י"ב) נקוד על א"ת מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות. כיוצא בו כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהר"ן (במדבר ג' ל"ט) נקוד על אהר"ן למה מלמד שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו או בדרך רחו"קה (שם ט' י') נקוד על ה' שברחוקה מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ. כיוצא בו ונשים עד נופח אש"ר עד מידבא (שם כ"א ל') נקוד על רי"ש שבאשר למה מלמד שהחריבו האומות ולא החריבו המדינות. [כיוצא בו] ועשרון עשרו"ן (שם כ"ט ט"ו) של יום טוב הראשון של חג הסכות נקוד עשרו"ן בוי"ו למה מלמד שלא יהא שם אלא עשרון אחד. כיוצא בו הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנ"ו ולבני"נו (דברים כ"ט כ"ח). נקוד על לנ"ו ולבני"נו ועל ע' שבעד למה אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם אומר לי יפה כתבת אעבור נקודה מעליהן: אחת עשרה היא כתיב ביו"ד בתורה. הראשון הוא ומלך בלע הי"א צוער (בראשית י"ד ב'). הלא הוא אמר לי אחותי הוא והי"א גם הוא אמרה אחי הוא (שם כ' ה') הוא מוצאת והי"א שלחה אל חמיה לאמר (שם ל"ח כ"ה). וכי ימות מן הבהמה אשר הי"א לכם לאכלה (ויקרא י"א ל"ט). והי"א הפכה שער לבן (שם י"ג י'). ואם יראנה הכהן [וגו'] והי"א כהה (שם שם כ"א). והי"א תראה את ערותו (שם כ' י"ז). את אביה הי"א מחללת (שם כ"א ט'). בקנאות ונסתרה והיא נטמאה [וגו'] והי"א לא נתפשה (במדבר ה' י"ג) או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והי"א לא נטמאה (שם שם י"ד):

Diez puntos hay en la Torá. Son estos: «El Eterno juzgue entre yo y tú» (Gn 16:5): punteada la yod de «beinéj» (entre tú); enseña que no se lo dijo sino por Hagar. Y otros dicen: por los que arrojan disputa «entre yo y tú». [Semejante a esto]: «Y le dijeron: ¿Dónde está Sara?» (ibíd. 18:9): punteadas las letras alef, yod, vav de «elav» (a él); [enseña] que saben de ella y preguntan por ella. [Semejante a esto]: «[Y no supo] cuando ella se acostó y cuando se levantó (ubekumah)» (ibíd. 19:33): punteada la vav de «bekumah» la primera; enseña que no sintió sino el levantarse de la menor. Semejante a esto: «Y corrió Esaú a su encuentro, y lo abrazó, y se echó sobre su cuello, y lo besó (vayishakéhu)» (ibíd. 33:4): toda la palabra está punteada; enseña que no lo besó de verdad. Rabí Shimón ben Elazar dice: Este beso fue de verdad, y todos los [demás] no son de verdad. Semejante a esto: «Y fueron sus hermanos a apacentar (et) las ovejas de su padre en Siquem» (ibíd. 37:12): punteado «et»; enseña que no fueron a apacentar el rebaño, sino a comer, a beber y a dejarse seducir. Semejante a esto: «Todos los censados de los levitas que contaron Moisés y Aarón» (Nm 3:39): punteado «Aarón». ¿Por qué? Enseña que Aarón no estaba en el censo. Semejante a esto: «O en camino lejano (rejokah)» (ibíd. 9:10): punteada la he de «rejokah»; enseña que no era camino lejano sino desde el umbral del atrio hacia afuera. Semejante a esto: «Y las mujeres hasta Nófaj, que llega hasta Medeba» (ibíd. 21:30): punteada la resh de «asher» (que). ¿Por qué? Enseña que destruyeron a las naciones y no destruyeron las provincias. [Semejante a esto]: «Y un décimo, un décimo (isaron)» (ibíd. 29:15), del primer día de la fiesta de Sucot: punteado «isaron» en la vav. ¿Por qué? Enseña que no haya allí sino un solo décimo. Semejante a esto: «Lo oculto es del Eterno nuestro Dios, y lo revelado es para nosotros (lanu) y para nuestros hijos (ulevaneinu)» (Dt 29:28): punteados «lanu» y «ulevaneinu» y la ayin de «ad». ¿Por qué? Sino que así dijo Esdras: Si viene Elías y me dice: ¿Por qué escribiste así?, le diré: Ya los punteé; y si me dice: Bien escribiste, retiraré el punto de encima de ellos. Once veces está escrito «hi» con yod en la Torá. La primera: «Y el rey de Bela, que es (hi) Zoar» (Gn 14:2). «¿No me dijo él: Es mi hermana? Y ella (hi), también ella dijo: Es mi hermano» (ibíd. 20:5). «Ella era sacada, y ella (hi) envió a su suegro, diciendo» (ibíd. 38:25). «Y si muere alguno de los animales que son (hi) para ustedes de comer» (Lv 11:39). «Y ella (hi) volvió blanco el pelo» (ibíd. 13:10). «Y si el sacerdote la viere [etc.], y ella (hi) se apagó» (ibíd. 13:21). «Y ella (hi) vea su desnudez» (ibíd. 20:17). «A su padre ella (hi) profana» (ibíd. 21:9). «En celos [y ella se ocultó] y ella (hi) fue contaminada [etc.] y ella (hi) no fue tomada» (Nm 5:13). «O pasó sobre él espíritu de celos y celó a su mujer, y ella (hi) no se ha contaminado» (ibíd. 5:14).^✦

עשר מעלות נסתלקה שכינה ממקום למקום מכפורת לכרוב. ומכרוב למפתן הבית. וממפתן הבית לשני כרובים. ומשני כרובים לגג ההיכל. ומגג ההיכל לחומת העזרה. ומחומת העזרה למזבח. וממזבח לעיר. ומעיר להר. ומהר למדבר. מכפורת לכרוב דכתיב וירכב על כרוב ויעף (שמואל ב' כ"ב י"א). מכרוב למפתן דכתיב וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית (יחזקאל י' ד'). ממפתן הבית לשני כרובים דכתיב ויצא כבוד ה' מעל מפתן הבית ויעמד על הכרובים (שם שם י"ח). מכרובים לגג ההיכל דכתיב טוב לשבת על פינת גג (משלי כ"א ט'). מגג לחומת העזרה דכתיב והנה ה' נצב על חומת אנך (עמוס ז' ז'). ומחומת העזרה למזבח דכתיב ראיתי את ה' נצב על המזבח (שם ט' א'). וממזבח לעיר דכתיב קול ה' לעיר יקרא (מיכה ו' ט'). ומעיר להר דכתיב ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמוד על ההר (יחזקאל י"א כ"ג). ומהר למדבר דכתיב טוב לשבת בארץ מדבר (משלי כ"א י"ט). ואחת שנסתלקה כלפי מעלה דכתיב אלכה ואשובה אל מקומי (הושע ה' ט"ו):

Diez pasos dio la Shejiná al retirarse de un lugar a otro: del propiciatorio al querubín; del querubín al umbral de la Casa; del umbral de la Casa a los dos querubines; de los dos querubines al techo del santuario; del techo del santuario al muro del atrio; del muro del atrio al altar; del altar a la ciudad; de la ciudad al monte; del monte al desierto. Del propiciatorio al querubín, como está escrito: «Y cabalgó sobre un querubín y voló» (2 S 22:11). Del querubín al umbral, como está escrito: «Y se elevó la gloria del Eterno de sobre el querubín al umbral de la Casa» (Ez 10:4). Del umbral de la Casa a los dos querubines, como está escrito: «Y salió la gloria del Eterno de sobre el umbral de la Casa y se detuvo sobre los querubines» (ibíd. 10:18). De los querubines al techo del santuario, como está escrito: «Mejor es habitar en un rincón del tejado» (Pr 21:9). Del techo al muro del atrio, como está escrito: «Y he aquí que el Eterno estaba de pie sobre un muro de plomada» (Am 7:7). Del muro del atrio al altar, como está escrito: «Vi al Eterno de pie sobre el altar» (ibíd. 9:1). Del altar a la ciudad, como está escrito: «La voz del Eterno clama a la ciudad» (Mi 6:9). De la ciudad al monte, como está escrito: «Y subió la gloria del Eterno de en medio de la ciudad y se detuvo sobre el monte» (Ez 11:23). Del monte al desierto, como está escrito: «Mejor es habitar en tierra de desierto» (Pr 21:19). Y una [más] se retiró hacia lo alto, como está escrito: «Iré y volveré a mi lugar» (Os 5:15).^✦

עשרה שמות נקרא נביא אלו הן. ציר. נאמן. עבד. שליח. חוזה. צופה. רואה. חולם. נביא. איש האלהים:

Con diez nombres se llama al profeta. Son estos: mensajero (tsir), fiel (neeman), siervo (eved), enviado (shalíaj), visionario (jozé), centinela (tsofé), vidente (roé), soñador (jolem), profeta (navi) y hombre de Dios (ish ha-Elohim).

עשרה שמות נקרא רוח הקודש אלו הן. משל. מליצה. חידה. דיבור. אמירה. תפארת. ציווי. משא. נבואה. חזיון:

Con diez nombres se llama al Espíritu Santo. Son estos: parábola (mashal), alegoría (melitsá), enigma (jidá), discurso (dibbur), dicho (amirá), esplendor (tiferet), mandato (tsivui), oráculo (masá), profecía (nevuá) y visión (jazayon).^✦

עשרה שמות נקראת שמחה אלו הן. ששון. שמחה. גילה. רינה. דיצה. צהלה. עליזה. חדוה. תפארת. עליצה:

Con diez nombres se llama a la alegría. Son estos: sasón (gozo), simjá (alegría), guilá (regocijo), riná (canto de júbilo), ditsá (exultación), tsahalá (alborozo), alizá (euforia), jedvá (contento), tiferet (gloria) y alitsá (exultación festiva).

עשרה נקראו חיים [אלו הם] וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים (ירמיה י' י'). תורה נקראת חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג' י"ח). ישראל נקראו חיים שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד' ד'). צדיק נקרא חיים שנאמר פרי צדיק עץ חיים (משלי י"א ל'). גן עדן נקרא חיים שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קט"ז ט'). עץ נקרא חיים שנאמר ועץ החיים בתוך הגן (בראשית ב' ט'). ארץ ישראל נקראת חיים שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים (יחזקאל כ"ו כ'). גמילות חסדים נקראת חיים שנאמר כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך (תהלים ס"ג ד'). חכם נקרא חיים שנאמר תורת חכם מקור חיים (משלי י"ג י"ד). מים נקראו חיים שנאמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה י"ד ח'):

Diez cosas se llaman «vida». [Son estas]: «Y el Eterno Dios es verdad, él es el Dios vivo» (Jr 10:10). La Torá se llama vida, como está dicho: «Árbol de vida es para los que se aferran a ella» (Pr 3:18). Israel se llama vida, como está dicho: «Y ustedes, los que se adhieren al Eterno, su Dios, todos están vivos hoy» (Dt 4:4). El justo se llama vida, como está dicho: «Fruto del justo es árbol de vida» (Pr 11:30). El Jardín del Edén se llama vida, como está dicho: «Caminaré delante del Eterno en la tierra de los vivientes» (Sal 116:9). El árbol se llama vida, como está dicho: «Y el árbol de la vida en medio del jardín» (Gn 2:9). La tierra de Israel se llama vida, como está dicho: «Y daré gloria en la tierra de los vivientes» (Ez 26:20). Los actos de bondad se llaman vida, como está dicho: «Porque tu bondad es mejor que la vida; mis labios te alabarán» (Sal 63:4). El sabio se llama vida, como está dicho: «La enseñanza del sabio es fuente de vida» (Pr 13:14). El agua se llama vida, como está dicho: «En aquel día saldrán aguas vivas de Jerusalén» (Zac 14:8).