Avot de-Rabí Natán · Capítulo 37

שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. למעלה מכולם ברא רקיע. למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם. למעלה מכוכבים ברא אילנות שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושין פירות. ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזים ממקומן. למעלה מרוחות רעות ברא בהמה שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות. למעלה מן הבהמה ברא אדם שבאדם יש בו דיעה ובבהמה אין בה דיעה. למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו ובני אדם אינן כן:

Siete criaturas, una por encima de la otra y esta por encima de aquella. Por encima de todas creó el firmamento. Por encima del firmamento creó las estrellas, que alumbran al mundo. Por encima de las estrellas creó los árboles, pues los árboles producen frutos y las estrellas no producen frutos. Y por encima de los árboles creó los vientos malignos, pues los vientos malignos van de aquí para allá y los árboles no se mueven de su lugar. Por encima de los vientos malignos creó el ganado, pues el ganado actúa y come y los vientos malignos no actúan ni comen. Por encima del ganado creó al hombre, pues el hombre tiene conocimiento y el ganado no tiene conocimiento. Por encima del hombre creó los ángeles servidores, pues los ángeles servidores van de un extremo del mundo al otro y los seres humanos no son así.

ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת: שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה: ג' כמלאכי השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת:

Seis cosas se dijeron de los seres humanos: tres como el ganado y tres como los ángeles servidores. Tres como el ganado: comen y beben como el ganado, se reproducen y multiplican como el ganado, y expulsan excrementos como el ganado. Tres como los ángeles servidores: tienen entendimiento como los ángeles servidores, caminan erguidos como los ángeles servidores y hablan la lengua santa como los ángeles servidores.

ששה דברים נאמרו בשדים ג' כבני אדם וג' כמלאכי השרת: ג' כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם: ג' כמלאכי השרת יש להם כנפיים כמלאכי השרת ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת. ויש אומרים אף הופכין פניהן לכל דמות שירצו ורואין ואינם נראין:

Seis cosas se dijeron de los demonios: tres como los seres humanos y tres como los ángeles servidores. Tres como los seres humanos: comen y beben como los seres humanos, se reproducen y multiplican como los seres humanos y mueren como los seres humanos. Tres como los ángeles servidores: tienen alas como los ángeles servidores, saben lo que ha de ser como los ángeles servidores y van de un extremo del mundo al otro como los ángeles servidores. Y algunos dicen: también cambian su aspecto en cualquier figura que quieran, y ven sin ser vistos.

שבעה פרושים הם. פרוש שכמי. פרוש נכפאי. פרוש מקצואי. פרוש מכובאי. פרוש מלאכה היתה לו. פרוש מחופתו עשאני. ופרוש מן היצרא. ופרוש מן היראה:

Siete son los fariseos: el fariseo «shijmí»; el fariseo «nikfá'i»; el fariseo «mikuzá'i»; el fariseo «mejuvá'i»; el fariseo «tenía una obra [que cumplir]»; el fariseo «desde su palio me hizo»; el fariseo por el instinto; y el fariseo por el temor.^✦

שבעה דברים רובן קשה ומיעוטן יפה. יין. מלאכה. ושינה. ועושר. ודרך ארץ. ומים חמין. והקזת דם:

Siete cosas cuya mayor parte es dañina y cuya menor parte es buena: el vino, el trabajo, el sueño, la riqueza, el trato con el mundo (derej érets), el agua caliente y la sangría.^✦

בשבעה דברים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלו הן. בדיעה. בבינה. ובגבורה. בחסד. וברחמים. בדין ובגערה:

Con siete cosas creó el Santo, bendito sea, su mundo, y son estas: con conocimiento, con entendimiento, con fortaleza, con bondad, con compasión, con juicio y con reprensión.

כענין שברא הקב"ה את עולמו כך ברא שלשה אבות וארבע אמהות. [שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב. וארבע אמהות שרה רבקה ורחל ולאה]:

Conforme a la manera en que el Santo, bendito sea, creó su mundo, así creó tres patriarcas y cuatro matriarcas. [Tres patriarcas: Abraham, Isaac y Jacob; y cuatro matriarcas: Sara, Rebeca, Raquel y Lea].

שבעה מדות משמשות לפני כסא הכבוד אלו הן. חכמה. צדק ומשפט. חסד. ורחמים. אמת. ושלום. שנאמר וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' (הושע ב' כ"א כ"ב). ר"מ אומר מה ת"ל וידעת את ה' אלא מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום:

Siete atributos sirven ante el Trono de la Gloria, y son estos: sabiduría, justicia y juicio, bondad, compasión, verdad y paz; pues está dicho: «Y te desposaré conmigo para siempre; te desposaré conmigo en justicia y en juicio, en bondad y en compasión; y te desposaré conmigo en fidelidad, y conocerás al Eterno» (Os 2:21-22). Rabí Meír dice: ¿qué enseña el texto «y conocerás al Eterno»? Enseña que todo hombre que tiene en sí todos estos atributos conoce el pensamiento del Omnipresente.

ז' מדורות הן אלו הן. מדור עליון. ומדור תחתון. ואויר העולם. וד' עליונים: ר"מ אומר שבע רקיעין הן. אלו הן. וילון. רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות: כנגדן קרא לארץ ז' שמות אלו הן. ארץ. אדמה. ארקא. חרבה. יבשה. תבל. חלד. למה נקרא שמה תבל על שם שהיא מתובלת בכל. דבר אחר שדרכה להכניס ואין דרכה להוציא: ז' מעלות בין צדיק לצדיק אשתו נאה משל חבירו. בניו נאים משל חבירו. שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו. שנים צובעים ביורה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור. בחכמתו. ובדעתו. ובקומתו. שנאמר יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם (משלי י"ב כ"ו):

Siete son las moradas: la morada superior, la morada inferior, el aire del mundo y los cuatro superiores. Rabí Meír dice: son siete cielos, y son estos: Vilón, Rakía, Shejakim, Zevul, Maón, Makhón, Aravot. Correspondiendo a ellos, llamó [la Escritura] a la tierra con siete nombres, y son estos: Érets, Adamá, Arká, Jarvá, Yabashá, Tevel, Jéled. ¿Por qué se llama Tevel? Porque está sazonada (metubéelet) con todo. Otra explicación: porque su costumbre es recibir y no es su costumbre dar salida. Siete grados hay entre un justo y otro justo: la mujer de uno es más hermosa que la de su compañero; sus hijos son más hermosos que los de su compañero; dos comen de un mismo plato, y este gusta según sus obras y aquel gusta según sus obras; dos tiñen en una misma caldera, y a este le sale hermoso y a aquel le sale feo; en su sabiduría, en su conocimiento y en su estatura. Pues está dicho: «El justo es más excelente que su prójimo, pero el camino de los impíos los hace errar» (Prov 12:26).^✦

שבעה מדות דרש הלל הזקן לפני בני בתירה אלו הן. קל וחומר. וגזירה שוה. בנין אב מכתוב אחד. ובנין אב משני כתובים. מכלל ופרט מפרט וכלל. כיוצא בו במקום אחר. דבר הלמד מענינו. אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני בני בתירא:

Siete reglas de interpretación expuso Hilel el Anciano ante los hijos de Betirá, y son estas: lo ligero y lo pesado (kal vajómer); la analogía verbal (gezerá shavá); la construcción de un principio a partir de un solo texto; la construcción de un principio a partir de dos textos; lo general y lo particular, lo particular y lo general; lo semejante a ello en otro lugar; y lo que se aprende del contexto. Estas son las siete reglas que expuso Hilel el Anciano ante los hijos de Betirá.^✦

שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ואינו מתבייש ומודה על האמת. וכנגדו נאמר בגולם בחלופין:

Siete cosas hay en el necio (golem) y siete en el sabio. El sabio no habla ante quien es mayor que él en sabiduría y en número [de años]; no se mete en las palabras de su compañero; no se apresura a responder; pregunta conforme al asunto y responde conforme a la norma; habla de lo primero primero y de lo último al final; de lo que no ha oído dice: «No lo he oído»; y no se avergüenza y reconoce la verdad. Y lo opuesto a esto se dice del necio, a la inversa.^✦

חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם (שמות ד' ל') וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן. הוי אומר משה שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה. אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם לפיכך אמר לו לאהרן דבר. לכך נאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה: ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן שנאמר וידבר אהרן וגו' הן היום הקריבו את חטאתם ועולתם וגו' (ויקרא י' י"ט) אלא ששתק עד שיסיים משה את דברו ולא אמר לו קצר דבריך ואח"כ אמר אל משה הן היום הקריבו ואוננים אנחנו. ויש אומרים משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו חטאת חמור לא כ"ש שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו שנאמר וישמע משה וייטב בעיניו (שם שם כ') ובעיני הגבורה: (כיוצא בו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן (שם שם ט"ז). מכאן אמרו כשאדם עושה משתה לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקב"ה. ולמה לא דבר עם אהרן על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ שאלו היו לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר לא גרם חטא לנדב ואביהוא): כיוצא בו באברהם אבינו כשהיה מתפלל על אנשי סדום אמר לו הקב"ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם (בראשית י"ח כ"ו) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאלו היו מצוין בסדום ג' או ה' צדיקים לא גרם בה עון אלא המתין הקב"ה את אברהם עד שסיים דבריו ואח"כ השיבו שנאמר וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם (שם שם ל"ג) כביכול אמר לו הרי אני נפטר שנאמר ואברהם שב למקומו (שם שם):

«El sabio no habla ante quien es mayor que él en sabiduría y en número»: este es Moisés, pues está dicho: «Y Aarón habló todas las palabras que el Eterno había dicho a Moisés, e hizo las señales ante los ojos del pueblo» (Ex 4:30). ¿Y quién era digno de hablar, Moisés o Aarón? Debes decir: Moisés, pues Moisés oyó de la boca del Poder (Guevurá) y Aarón oyó de la boca de Moisés. Sino que Moisés dijo así: ¿Es posible que hable en un lugar donde está de pie mi hermano, que es mayor que yo? Por eso dijo a Aarón: habla. Por eso se dice: «Y Aarón habló todas las palabras que el Eterno había dicho a Moisés». «Y no se mete en las palabras de su compañero»: este es Aarón, pues está dicho: «Y habló Aarón» etc., «He aquí que hoy han ofrecido su expiación y su holocausto» etc. (Lv 10:19); sino que calló hasta que Moisés terminó su discurso y no le dijo: «Abrevia tus palabras». Y después dijo a Moisés: «He aquí que hoy han ofrecido, y nosotros estamos de luto». Y algunos dicen: Moisés atrajo a Aarón de en medio de la congregación hacia afuera y le dijo: Hermano mío, si el diezmo, que es leve, está prohibido al doliente para que coma de él, la ofrenda por el pecado, que es grave, ¿no es con mayor razón que esté prohibida al doliente? Al instante le dio la razón, pues está dicho: «Y oyó Moisés, y le pareció bien» (Lv 10:20), y a los ojos del Poder. (Semejante a esto: «Y se enojó Moisés con Eleazar y con Itamar, hijos de Aarón» (Lv 10:16). De aquí dijeron: cuando alguien hace un banquete para sus discípulos, no dirige su rostro sino al mayor; y cuando se enoja, no se enoja sino con el menor, pues está dicho: «Y se enojó con Eleazar y con Itamar», lo cual enseña que también Aarón estuvo incluido en el enojo. Aarón era mayor que Moisés, y el Santo, bendito sea, es mayor que Aarón. ¿Y por qué no habló con Aarón? Por [el hecho de] que no tenía hijos que se mantuvieran en la brecha; pues si hubiera tenido hijos que se mantuvieran en la brecha, Eleazar e Itamar, el pecado no habría causado [daño] a Nadab y Abihú). Semejante a esto con Abraham nuestro padre: cuando oraba por los hombres de Sodoma, el Santo, bendito sea, le dijo: «Si hallo en Sodoma cincuenta justos, perdonaré a todo el lugar por causa de ellos» (Gn 18:26). Es claro y conocido ante Aquel que dijo y el mundo fue que si se hubieran hallado en Sodoma tres o cinco justos, el pecado no la habría condenado; sino que el Santo, bendito sea, esperó a Abraham hasta que terminó sus palabras y después le respondió, pues está dicho: «Y se fue el Eterno, en cuanto acabó de hablar a Abraham» (Gn 18:33); como si [Dios] le dijera: He aquí que me despido; pues está dicho: «Y Abraham volvió a su lugar» (Gn 18:33).^✦

ואינו נבהל להשיב זה אליהו בן ברכאל הבוזי שנאמר אמרתי ימים ידברו (איוב ל"ב ז') מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב. עמד היו עומדין. ישב היו יושבין. אכל היו אוכלין. שתה היו שותין. עד שנטל מהם רשות [וקלל את יומו] שנאמר ואחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו וגו' ויאמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר (שם א' ב' וג'). יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה. ומנין שלא ענו בערבוביא שנאמר ויען איוב ויאמר. ויען אליפז התימני ויאמר. ויען בלדד השוחי ויאמר. ויען צופר הנעמתי ויאמר. ויען אליהו בן ברכאל הבוזי ויאמר. סדרן הכתוב אחד אחד. אלא להודיע לכל באי עולם שאין חכם מדבר לפני מי שגדול הימנו בחכמה ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב: שואל כענין זה יהודה שאמר אנכי אערבנו (בראשית מ"ג ט'): שואל שלא כענין זה ראובן שנאמר ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית (שם מ"ב ל"ז): ואומר על ראשון ראשון זה יעקב. ויש אומרים זו שרה. ועל אחרון אחרון אלו אנשי חרן: ומודה על האמת זה משה שנאמר ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו (דברים י"ח י"ז). וכן הקב"ה הודה על האמת שנאמר כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ"ז ז'):

«Y no se apresura a responder»: este es Eliú ben Barakel el buzita, pues está dicho: «Dije: Hablarán los días» (Job 32:7). Esto enseña que estaban sentados y callaban ante Job: él se levantaba, ellos se ponían de pie; él se sentaba, ellos se sentaban; él comía, ellos comían; él bebía, ellos bebían; hasta que tomó de ellos permiso [y maldijo su día], pues está dicho: «Después de esto abrió Job su boca y maldijo su día» etc. «Y dijo: Perezca el día en que yo nací, y la noche que dijo: Un varón ha sido concebido» (Job 3:1-3). «Perezca el día»: en que mi padre vino a mi madre y ella le dijo: «Estoy encinta». ¿Y de dónde que no respondieron revueltos? Pues está dicho: «Y respondió Job y dijo»; «Y respondió Elifaz el temanita y dijo»; «Y respondió Bildad el suhita y dijo»; «Y respondió Zofar el naamatita y dijo»; «Y respondió Eliú ben Barakel el buzita y dijo». El texto los ordenó uno por uno, sino para dar a conocer a todos los habitantes del mundo que el sabio no habla ante quien es mayor que él en sabiduría, no se mete en las palabras de su compañero y no se apresura a responder. «Pregunta conforme al asunto»: este es Judá, que dijo: «Yo mismo me haré responsable de él» (Gn 43:9). «Pregunta no conforme al asunto»: este es Rubén, pues está dicho: «Y dijo Rubén a su padre: Mata a mis dos hijos» (Gn 42:37). «Y dice de lo primero primero»: este es Jacob; y algunos dicen: esta es Sara. «Y de lo último al final»: estos son los hombres de Jarán. «Y reconoce la verdad»: este es Moisés, pues está dicho: «Y me dijo el Eterno: Bien han dicho» (Dt 18:17). Y así el Santo, bendito sea, reconoció la verdad, pues está dicho: «Bien hablan las hijas de Zelofejad» (Nm 27:7).^✦