Avot de-Rabí Natán · Capítulo 8

יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות: עשה לך רב כיצד מלמד שיעשה לו את רבו קבע וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמרו לו במשנה [טעם שהניח לו במשנה סוף שיאמרו לו במדרש] טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמרו לו בהלכות טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמרו לו באגדה נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה:

Yehoshúa ben Perajiá y Nitái de Arbel recibieron de ellos. Yehoshúa ben Perajiá dice: Hazte un maestro, adquiere un compañero y juzga a toda persona favorablemente. «Hazte un maestro»: ¿cómo? Enseña que haga de su maestro algo fijo y aprenda de él Escritura y Mishná, Midrash, Halajot y Agadot. El sentido que [el maestro] le dejó sin explicar en la Escritura, al final se lo dirán en la Mishná; [el sentido que le dejó sin explicar en la Mishná, al final se lo dirán en el Midrash;] el sentido que le dejó sin explicar en el Midrash, al final se lo dirán en las Halajot; el sentido que le dejó sin explicar en las Halajot, al final se lo dirán en la Agadá. Resulta que ese hombre permanece sentado en su lugar, lleno de bien y de bendición.^✦

היה רבי מאיר אומר הלומד תורה מרב אחד למה הוא דומה לאחד שהיה לו שדה אחת וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים [ונוטע] מקצתה זיתים ומקצתה אילנות ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שלומד מב' ג' דומה למי שיש לו שדות הרבה אחד זרע חטין ואחד זרע שעורים ונטע אחד זיתים ואחד אילנות ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה:

Rabí Meír solía decir: El que aprende Torá de un solo maestro, ¿a qué se parece? A alguien que tenía un solo campo y sembró una parte de trigo y otra de cebada, [plantó] una parte de olivos y otra de otros árboles; y resulta que ese hombre está lleno de bien y de bendición. Pero cuando aprende de dos o tres, se parece a quien tiene muchos campos: uno sembró trigo, otro sembró cebada, uno plantó olivos y otro [plantó] otros árboles; y resulta que ese hombre está disperso entre las tierras, sin bien ni bendición.

וקנה לך חבר כיצד מלמד שיקנה אדם חבר לעצמו שיאכל עמו וישתה עמו ויקרא עמו וישנה עמו ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו סתרי תורה וסתרי דרך ארץ. [שנים] שיושבין ועוסקין בתורה וטעה אחד מהם הלכה או ראש הפרק או שיאמר על טמא טהור או על טהור טמא ועל אסור מותר ועל מותר אסור חבירו מחזירו. ומנין שכשחבירו מחזירו וקורא עמו יש להם שכר טוב בעמלן שנאמר טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלן (קהלת ד' ט'):

«Y adquiere un compañero»: ¿cómo? Enseña que una persona debe adquirir un compañero para sí, que coma con él, beba con él, lea con él, repase la Mishná con él, duerma con él y le revele todos sus secretos, los secretos de la Torá y los secretos de la conducta cotidiana (derej érets). [Dos] que están sentados ocupándose de la Torá, y uno de ellos se equivoca en una norma, o en el comienzo del capítulo, o dice «impuro» sobre lo puro o «puro» sobre lo impuro, «prohibido» sobre lo permitido o «permitido» sobre lo prohibido, su compañero lo corrige. ¿Y de dónde que cuando su compañero lo corrige y lee con él tienen buena recompensa por su esfuerzo? Porque está dicho: «Mejores son dos que uno, pues tienen buena recompensa por su esfuerzo» (Qo 4:9).

שלשה שיושבין ועוסקין בתורה מעלה עליהם הקב"ה כאלו נעשו אגודה אחת לפניו שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו (עמוס ט' ו') הא למדת שלשה שיושבין ועוסקין בתורה מעלה עליהם כאלו נעשו אגודה אחת לפני הקב"ה:

Tres que están sentados ocupándose de la Torá: el Santo, bendito sea, les atribuye como si se hubieran hecho una sola agrupación ante Él, como está dicho: «El que edifica en los cielos sus gradas y su agrupación sobre la tierra fundó; el que llama a las aguas del mar y las derrama sobre la faz de la tierra, el Eterno es su nombre» (Am 9:6). De aquí aprendes que tres que están sentados ocupándose de la Torá, se les atribuye como si se hubieran hecho una sola agrupación ante el Santo, bendito sea.^✦

שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכרם מתקבל במרום שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' (מלאכי ג' ט"ז). אלו הן יראי ה' אלו שגוזרים גזירה ואומרים נלך ונתיר את האסורים ונפדה את השבוים והספיק הקב"ה בידיהם והולכין ועושין מיד. ואלו הן ולחושבי שמו אלו שמחשבין בלבם ואומרים נלך ונתיר את האסורים ונפדה את השבוים ולא הספיק הקב"ה בידיהם ובא מלאך וחבטן בקרקע:

Dos que están sentados ocupándose de la Torá, su recompensa es recibida en las alturas, como está dicho: «Entonces hablaron los temerosos del Eterno cada uno con su compañero, y el Eterno prestó atención» (Ml 3:16). ¿Quiénes son «los temerosos del Eterno»? Los que resuelven una decisión y dicen: Vayamos a liberar a los presos y a rescatar a los cautivos, y el Santo, bendito sea, les concede tener éxito, y van y lo hacen de inmediato. Y ¿quiénes son «los que piensan en su nombre»? Los que lo piensan en su corazón y dicen: Vayamos a liberar a los presos y a rescatar a los cautivos, y el Santo, bendito sea, no les concede tener éxito, y viene un ángel y los derriba contra el suelo.

יחיד יושב ועוסק בתורה שכרו מתקבל במרום שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו (איכה ג' כ"ח) משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה לו בן קטן הניחו ויצא לשוק עמד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו והיה יושב והוגה בה. כיון שבא אביו מן השוק אמר ראו בני קטן שהנחתיו ויצאתי לשוק מה עשה מעצמו למד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו והיה יושב והוגה בה. הא למדת שאף יחיד שיושב ועוסק בתורה שכרו מתקבל במרום:

Uno solo sentado ocupándose de la Torá, su recompensa es recibida en las alturas, como está dicho: «Se sentará solo y callará, porque se echó sobre sí» (Lm 3:28). Dijeron una parábola: ¿A qué se parece esto? A uno que tenía un hijo pequeño; lo dejó y salió al mercado; el niño se levantó, tomó el rollo, lo puso entre sus rodillas y se quedó sentado recitándolo. Cuando su padre volvió del mercado, dijo: Vean a mi hijo pequeño, al que dejé y salí al mercado, qué hizo por sí mismo: estudió, tomó el rollo, lo puso entre sus rodillas y se quedó sentado recitándolo. De aquí aprendes que también uno solo que está sentado ocupándose de la Torá, su recompensa es recibida en las alturas.

והוי דן את כל האדם לכף זכות מעשה בריבה אחת שנשבית והלכו אחריה שני חסידים לפדותה. נכנס אחד מהם לקובה של זונות כשיצא אמר לחבירו במה חשדתני. אמר שמא לידע בכמה דמים היא מהורהנת. א"ל העבודה כך היה. א"ל כשם שדנתני לכף זכות כך הקב"ה ידין אותך לכף זכות:

«Y juzga a toda persona favorablemente»: sucedió con una joven que fue tomada cautiva, y dos piadosos fueron tras ella para rescatarla. Uno de ellos entró en una casilla de prostitutas; cuando salió, dijo a su compañero: ¿De qué me sospechaste? Dijo: Que quizá era para saber por cuánto dinero estaba retenida. Le dijo: ¡Por el Servicio!, así fue. Le dijo: Así como me juzgaste favorablemente, así el Santo, bendito sea, te juzgará favorablemente.^✦

שוב מעשה בריבה אחת שנשבית והלכו אחריה שני חסידים לפדותה ונתפס אחד מהם לשום לסטים וחבשוהו בבית האסורין. בכל יום ויום היתה אשתו מביאה לו לחם ומים. יום אחד אמר לה לכי אצל פלוני ואמרי לו שאני חבוש בבית האסורין מפני הזנות. והוא יושב ושוחק בבית ואינו משגיח על הריבה. אמרה לו לא דייך שאתה חבוש בבית האסורים אלא שהיית מתעסק בדברים בטלים. לא הלכה אלא היתה מתעסקת בדברים בטלים. אמר לה בבקשה ממך לכי ואמרי לו. הלכה ואמרה לו. מה עשה אותו האיש הלך והביא כסף וזהב ובני אדם עמו והוציאו את שניהם. כשיצא אמר להם תנו לי ריבה זו שתישן עמי בבגדיה על המטה. לשחרית אמר להם הטבילוני והטבילוהו. אמר לטובליהם לטבילה שלי במה חשדתוני. אמרו לו אמרנו כל אותן ימים שהיה חבוש בבית האסורין היית רעב וצמא ועכשיו יצאת לאויר העולם וחם בשרך עליך ושמא ראית קרי. א"ל לטבילה של ריבה זו במה חשדתוה. אמרו לו שכל אותן הימים שהיתה שרויה בין הנכרים היתה אוכלת משלהם ושותה משלהם עכשיו אמרת הטבילוה כדי שתטהר. אמר להם העבודה כך היה ואתם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות: כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן היו חסידות. אמרו גמליו של אברהם אבינו לא נכנסו לבית שיש בו ע"א שנאמר ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים (בראשית כ"ד ל"א) ואנכי פניתי את הבית מתרפים. ומה ת"ל ומקום לגמלים מלמד שלא נכנסו לבית לבן הארמי עד שפנו כל הע"א מפניהם: מעשה בחמורו של רבי חנינא בן דוסא שגנבוהו לסטים וחבשו את החמור בחצר והניחו לו תבן ושעורים ומים ולא היה אוכל ושותה. אמרו למה אנו מניחין אותו שימות ויבאיש לנו את החצר. עמדו ופתחו לה את הדלת והוציאוה והיתה מנהקת והולכת עד שהגיעה אצל רבי חנינא בן דוסא. כיון שהגיעה אצלו שמע בנו קולה א"ל אבא דומה קולה לקול בהמתנו אמר לו בני פתח לה את הדלת שכבר מתה ברעב. עמד ופתח [את] הדלת והניח לה תבן ושעורים ומים והיתה אוכלת ושותה. לפיכך אמרו כשם שהצדיקים הראשונים היו חסידים כך בהמתן חסידות כמותן:

Otro caso de una joven que fue tomada cautiva, y dos piadosos fueron tras ella para rescatarla; a uno de ellos lo apresaron unos bandidos y lo encerraron en la cárcel. Cada día su mujer le traía pan y agua. Un día él le dijo: Ve a casa de fulano y dile que estoy encerrado en la cárcel por causa de fornicación, y que él está sentado riendo en su casa y no se ocupa de la joven. Ella le dijo: ¿No te basta con estar encerrado en la cárcel, sino que además te ocupabas de cosas vanas? No fue, sino que se puso a ocuparse de cosas vanas. Él le dijo: Te lo ruego, ve y dícelo. Fue y se lo dijo. ¿Qué hizo aquel hombre? Fue, trajo plata y oro y hombres con él, y los sacó a ambos. Cuando salió, les dijo: Denme a esta joven para que duerma conmigo con su ropa en la cama. A la mañana dijo: Sumérjanme, y lo sumergieron. Dijo a los que lo sumergían: De mi inmersión, ¿de qué me sospecharon? Le dijeron: Dijimos: durante todos esos días en que estuvo encerrado en la cárcel estuvo hambriento y sediento, y ahora salió al aire del mundo y su carne se calentó sobre él, y quizá tuvo una emisión seminal. Les dijo: Y de la inmersión de esta joven, ¿de qué la sospecharon? Le dijeron: Que todos esos días en que estuvo entre los gentiles comía de lo de ellos y bebía de lo de ellos, y ahora dijiste: Sumérjanla, para que se purifique. Les dijo: ¡Por el Servicio!, así fue; y ustedes, que me juzgaron favorablemente, el Omnipresente los juzgará favorablemente. Así como los justos antiguos eran piadosos, también sus animales eran piadosos. Dijeron: los camellos de Abraham, nuestro padre, no entraron en una casa en la que hubiera idolatría, como está dicho: «Y yo he despejado la casa y un lugar para los camellos» (Gn 24:31); es decir, «he despejado la casa» de ídolos domésticos (terafim). ¿Y qué enseña «y un lugar para los camellos»? Enseña que no entraron en la casa de Labán el arameo hasta que se retiraron de delante de ellos todos los ídolos. Sucedió con el asno de Rabí Janiná ben Dosá, que unos bandidos lo robaron y encerraron al asno en un patio y le pusieron paja, cebada y agua, pero no comía ni bebía. Dijeron: ¿Para qué lo dejamos que muera y nos apeste el patio? Se levantaron, le abrieron la puerta y la echaron fuera, y fue rebuznando hasta que llegó a casa de Rabí Janiná ben Dosá. Cuando llegó junto a él, su hijo oyó su voz y le dijo: Padre, su voz se parece a la voz de nuestra bestia. Le dijo: Hijo mío, ábrele la puerta, pues ya está muerta de hambre. Se levantó, abrió la puerta, le puso paja, cebada y agua, y ella comía y bebía. Por eso dijeron: Así como los justos antiguos eran piadosos, también sus animales eran piadosos como ellos.^✦