Sifrá di-Tzeniutá · Sección 2

תאנא. ספרא דצניעותא, ספרא, דשקיל במתקלא. דעד דלא הוה מתקלא, לא הוו משגיחין אפין באפין, ומלכין קדמאין מיתו, וזיוניהון לא אשתכחו, וארעא אתבטלת.

Enseñamos: El Libro del Recato es el libro que se pesa en la balanza. Pues hasta que no hubo balanza, no se miraban cara a cara, y los reyes primeros murieron, y sus pertenencias no se hallaron, y la tierra quedó anulada.

עד דרישא דכסופא דכל כסופין, לבושי דיקר אתקין, ואחסין.

Hasta que la Cabeza de la vergüenza de todas las vergüenzas dispuso vestiduras de honor y las dio en herencia.

האי מתקלא תלי באתר דלא הוה, אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו. מתקלא קאים בגופיה. לא אתאחד, ולא אתחזי. ביה סליקו, וביה סלקין דלא הוו, והוו, ויהויין.

Esta balanza pende de un lugar que no existía; en ella fueron pesados los que no se hallaron. La balanza se sostiene en su propio cuerpo; no está unida ni se ve. Por ella ascendieron, y por ella ascienden los que no eran, y fueron, y serán.

סתרא גו סתרא, אתתקן ואזדמן, בחד גולגלתא, מלייא טלא דבדולחא. קרומא דאוירא אזדכך וסתים, אינון עמר נקי תליין בשקולא. רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי. אשגחא פקיחא דלא נאים, ונטיר תדירא. אשגחותא דתתא באשגחותא דנהירו דעלאה. תרין נוקבין דפרדשקא, דאתער רוחא לכלא.

Oculto dentro de lo oculto fue dispuesto y preparado, en un solo cráneo lleno de rocío de cristal. La membrana del aire se purificó y se ocultó; son lana limpia que pende de la balanza. La Voluntad de las voluntades se revela en la oración de los de abajo. Una mirada abierta que no duerme y vigila siempre. La mirada de abajo en la mirada de la luz de lo alto. Las dos fosas nasales del paraíso, en las que se despierta el espíritu para todo.

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, שיתא בראשית עלייהו, כולהו לתתא, ותליין משבעה דגולגלתא עד יקירו דיקירותא, והארץ תניינא לאו בחושבן והא אתמר. ומההיא דאתלטייא נפקא, דכתיב מן האדמה אשר אררה יי'. היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. תליסר, תליין בתליסר יקירו דיקירותא.

«En el principio creó Dios los cielos y la tierra» [Gn 1:1]: seis [palabras] de «Bereshit» penden sobre ellos, todas abajo, y penden de las siete del cráneo hasta la preciosidad de la preciosidad; «y la tierra» segunda no está en la cuenta, y ya se dijo. Y de aquella que fue maldecida salió, como está escrito: «de la tierra que maldijo el Eterno» [Gn 5:29]. «Y la tierra era caos y vacío, y tinieblas sobre la faz del abismo, y el espíritu de Dios se cernía sobre la faz de las aguas» [Gn 1:2]: trece, penden de las trece de la preciosidad de la preciosidad.^✦

שיתא אלפי שנין, תליין בשיתא קדמאי, שביעאה עלייהו, דאתתקף בלחודוי. ואתחריב כלא בתריסר שעתי, דכתיב היתה תהו ובהו וגו'. תליסר יקים לון ברחמי, ומתחדשן בקדמיתא, וקמו כל אינון שיתא. בגין דכתיב ברא, ולבתר כתיב היתה, דהא הות ודאי, ולבסוף תהו ובהו וחשך, ונשגב יי' לבדו ביום ההוא.

Seis mil años penden de los seis primeros; el séptimo está sobre ellos, que se fortaleció por sí solo. Y todo fue destruido en doce horas, como está escrito: «era caos y vacío», etc. Trece los levantará con misericordia, y se renuevan al principio, y se alzaron todos aquellos seis. Porque está escrito «creó», y luego está escrito «era», pues ciertamente fue, y al final caos y vacío y tinieblas, «y solo el Eterno será exaltado en aquel día» [Is 2:11].

גלופי דגליפין כחיזו דחויא אריך, ומתפשט לכאן ולכאן, זנבא ברישא. רישא אחיד אכתפין, אעבר וזעים, נטר וגניז. חד לאלף יומין זעירין אתגלייא, קולטרא בקטרוי, סנפירא בעדבוי, אתבר רישיה במיין דימא רבא, דכתיב שברת ראשי תנינים על המים. תרין הוו, חד אתחזרי, תנינם כתיב חסר. ראשי, כד"א ודמות על ראשי החיה רקיע.

Grabados que se graban como el aspecto de una serpiente larga, que se extiende a un lado y a otro, la cola en la cabeza. La cabeza sujeta los hombros, pasa y se agita, guarda y esconde. Una vez cada mil días pequeños se revela; el collar en sus nudos, la aleta en sus ondas. Su cabeza fue quebrada en las aguas del gran mar, como está escrito: «Quebraste las cabezas de los monstruos sobre las aguas» [Sal 74:13]. Eran dos, uno fue devuelto; «tanninim» está escrito defectivo. «Cabezas», como se dice: «Y sobre las cabezas de los seres vivientes, un firmamento» [Ez 1:22].

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, היינו דכתיב כי הוא אמר ויהי, הוא בלחודוי. לבתר אתחזרו חד יהו"י יה"ו וי' בתראה שכינתא לתתא. כמה דה' שכינתא אשתכח ובחד מתקלא אתקלו.

«Y dijo Dios: Sea la luz, y fue la luz» [Gn 1:3]; esto es lo que está escrito: «Pues Él dijo y fue» [Sal 33:9], Él solo. Después regresaron en uno: YHVH, YHV y la yod final: la Shejiná, abajo. Como la he, la Shejiná, se halló, y en una sola balanza fueron pesados.

והחיות רצוא ושוב, דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב. אמרו צדיק כי טוב. האי, במתקליה סלקא. קדמאה בלחודוי. וכלא לחד אתחזרי. אחתא ומודעתא כלילן דא בדא ביו"ד ה"א, כתרין רחימין דמתחבקן.

«Y los seres vivientes corrían y volvían» [Ez 1:14], como está escrito: «Y vio Dios que la luz era buena» [Gn 1:4]. Dijeron: «El justo, que es bueno» [cf. Is 3:10]. Este asciende en su balanza. El primero, solo. Y todo regresó a uno. La hermana y la conocida se incluyen la una en la otra en yod-he, como dos amantes que se abrazan.

שיתא נפקין מענפא דשרשא דגופא, לישן ממלל רברבן. לישן דא, סתים בין יו"ד וה"א, דכתיב זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו ליי' ובשם ישראל יכנה יכנה ממש. זה יאמר לה' אני: אחתא. וכלא אתמר ביה"ו. כלא כלילן בלישן סתים לאימא. דהא אתפתחת ליה דנפיק מינה. אבא יתיב ברישא, אימא באמצעיתא ומתכסייא מכאן ומכאן ווי למאן דגלי ערייתהון.

Seis salen de la rama de la raíz del cuerpo, una lengua que dice cosas grandes. Esta lengua está oculta entre yod y he, como está escrito: «Este dirá: Del Eterno soy yo; otro se llamará con el nombre de Jacob; otro escribirá en su mano: Del Eterno, y se apellidará con el nombre de Israel» [Is 44:5]; «se apellidará» realmente. «Este dirá: Del Eterno soy yo»: la hermana. Y todo se dice en YHV. Todo incluido en una lengua oculta, para la Madre. Pues se le abrió a quien sale de ella. El Padre está sentado a la cabeza, la Madre en medio y se cubre de aquí y de allá. Ay de quien descubra su desnudez.

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים, שליט דכר בנוקבא. דכתיב וצדיק יסוד עולם, נהיר יו"ד בתרין, ונהיר ומעבר לנוקבא. אתייחד יו"ד בלחודוי, סליק בדרגוי לעילא לעילא. אתחשכא נוקבא, ואתנהירת אימא ומתפתחא [177a] בתרעוי. אתא מפתחא דכליל בשית, ומכסיא פתחהא, ואחיד לתתא להאי ולהאי, ווי למאן דגלי פתחהא.

«Y dijo Dios: Haya luminarias en el firmamento de los cielos» [Gn 1:14]: gobierna el varón sobre la hembra, como está escrito: «Y el justo es fundamento del mundo» [Pr 10:25]. La yod brilla en dos, y brilla y fecunda a la hembra. La yod se unificó sola, ascendió en sus grados más y más arriba. La hembra se oscureció, y se iluminó la Madre y se abre [177a] en sus puertas. Vino la llave que incluye seis, y cubre su abertura, y toma abajo a esta y a aquella. Ay de quien descubra su abertura.