Sifrá di-Tzeniutá · Sección 3

פרקא תניינא. דיקנא מהימנותא. דיקנא לא אדכר בגין דהיא יקירותא דכלא מאדנין נפקת, בסחרנהא דבסיטא, סליק ונחית חוטא חוורא. בתליסר מתפרש.

Capítulo segundo. La Barba, fidelidad. No se menciona la barba porque es la preciosidad de todo; sale de las orejas; alrededor de la boca sube y baja un hilo blanco. En trece se divide.

ביקירא דביקירותא ההיא, כתיב לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. אדם לבר הוא. אדם לא כליל הכא. כ"ש איש. בתליסר נביעין מבועין מתפרשן, ארבע בלחודוי אסתמרו. תשעה אשקיון לגופא.

En aquella Preciosidad de la preciosidad está escrito: «Nadie pasó por ella, ni habitó allí hombre» [Jr 2:6]. «Adán» está fuera. «Adán» no está incluido aquí; cuánto menos «ish». En trece se dividen fuentes de manantiales; cuatro fueron guardadas solas; nueve dieron de beber al cuerpo.

מקמי פתחא דאדנין, שארי יקירו לאתתקן, נחית בשפירי ברישא דשפוון. מהאי רישא להאי רישא קאים. ארחא דנפיק תחות תרין נוקבין דפרדשקא, לאעברא חובה, דכתיב ותפארתו עבור על פשע. תחות שפוון אסחר שערא לרישא אחרא. ארחא אחרא נפיק תחותוי. חפי תקרובתא דבוסמא, לרישא דלעילא. תרין תפוחין אתחזן לאנהרא בוצינין. מזלא דכלא, תלייא עד לבא, ביה תליין עלאין ותתאין.

Delante de la abertura de las orejas comienza la preciosidad a ordenarse, desciende con belleza en la cabeza de los labios. De esta cabeza a aquella cabeza se mantiene. El camino que sale bajo las dos fosas nasales del paraíso, para hacer pasar la culpa, como está escrito: «Y su belleza sobre la transgresión pasa» [Pr 19:11]. Bajo los labios el pelo da la vuelta a la otra cabeza. Otro camino sale debajo de él. Cubre la ofrenda de incienso a la cabeza de arriba. Las dos manzanas se ven para hacer brillar las lámparas. La Fortuna de todo pende hasta el corazón; de ella penden los de arriba y los de abajo.

אינון דתליין לא נפקין דא מן דא. חפיין זעירין על גרונא דיקירו. רברבין, מתשערין בשיעורא שלים. שפוון אתפנון מכל סטרין, זכאה למאן דנשיק מאינון נשיקין. בההיא מזלא דכלא נגדין תליסר משיחין דאפרסמונא דכיא. כלא בהאי מזלא שכיח, וסתים.

Los que penden no salen uno de otro. Cubren pequeños la garganta de la preciosidad. Los grandes se miden con medida completa. Los labios se dan vuelta a todos los lados; dichoso quien es besado con esos besos. De aquella Fortuna de todo manan trece unciones de bálsamo puro. Todo se halla en esta Fortuna, y está oculto.

בזמנא דמטא תשרי, ירחא שביעאה, משתכחי אלין תליסר בעלמא עלאה ומתפתחי תליסר תרעי דרחמי, בההוא זמנא דרשו יי' בהמצאו כתיב.

En el tiempo en que llega Tishrei, el mes séptimo, se hallan estas trece en el mundo superior y se abren trece puertas de misericordia; en ese tiempo está escrito: «Busquen al Eterno mientras se deje encontrar» [Is 55:6].

ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וגו', היינו דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב. אדני ידו"ד אתה החלות להראות את עבדך את גדלך. יהו"ה שלים בסטרוי. והכא ברחישותא דא דארעא, לא שלים.

«Y dijo Dios: Produzca la tierra hierba verde, hierba que dé semilla, árbol de fruto», etc. [Gn 1:11]; esto es lo que está escrito: «Afligirán sus almas el día nueve del mes, por la tarde» [cf. Lv 23:32]. «Señor YHVH, tú has comenzado a mostrar a tu siervo tu grandeza» [Dt 3:24]. YHVH es completo en sus lados. Pero aquí, en esta lentitud de la tierra, no es completo.

יה"י לא כתיב, קרינן יו"ד עלאה יו"ד תתאה, וייצר י' עלאה י' תתאה, יהי י' עלאה, י' תתאה. ה' בגווייהו. כללא דשלימו. שלים, ולא לכל סטר. אתעקר מהאי אתר שמא דא, ואשתיל באחרא, כתיב ויטע יי' אלהים.

«YHY» no está escrito; leemos yod superior, yod inferior, y «formó» (vayyitser) con yod superior y yod inferior. «Sea» (yehi): yod superior, yod inferior; la he entre ellas: la totalidad de la perfección. Completo, pero no en todos los lados. Este nombre fue arrancado de este lugar y plantado en otro; está escrito: «Y plantó el Eterno Dios» [Gn 2:8].

ה' בין יו"ד ליו"ד דיה"י, נשבא דפרדשקא דעתיקא, לזעירא דאנפין בלא רוחא לא אתקיים. בה"א, אשתכלל ה"א עלאה ה"א תתאה, דכתיב אהה אדני אלהים.

La he entre la yod y la yod de YHY: el soplo de las fosas nasales del Anciano hacia Zeir Anpín; sin espíritu no subsiste. En la he se unificaron la he superior y la he inferior, como está escrito: «¡Ah, Señor Dios!» [Jos 7:7].

בקיטפוי דקטפין, ברוחא דמתקלין, יה"ו. י' עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא, הוא קרומא עלאה דאזדכך וסתים. ה"א עלאה, דאתעטר ברוחא דנוקבין דפרדשקא, דנפיק לאחייא. ו' עלאה, בוצינא דקרדינותא דאתעטר בסטרוי, מתפשטן אתוון לבתר, ואתכללו בזעירא דאפין. כמה דשריא בגולגלתא, אשתכחו מתפשטן בכל גופא, לשכללא כלא. בעמר נקא. כד תלי תליין אלין אתוון. כד אתגלי לזעירא מתיישבן ביה אלין אתוון, ואתקרי בהון.

En las ramas de los que recogen, con el espíritu de los que se pesan: YHV. La yod superior, que fue coronada con el nudo del Anciano, es la membrana superior que se purificó y se ocultó. La he superior, que fue coronada con el espíritu de las fosas nasales del paraíso, que sale para dar vida. La vav superior, la Chispa de Oscuridad, que fue coronada en sus lados; las letras se extienden después y se incluyen en Zeir Anpín. Como residen en el cráneo, se hallan extendidas en todo el cuerpo para completarlo todo, en lana limpia. Cuando penden, estas letras penden; cuando se revela a Zeir, estas letras se asientan en él, y es llamado por ellas.

יו"ד דעתיקא סתים בעטרוי, בגין שמאלא אשתכח ה"ה אתפתח באחרא ואינקיב בתרין נוקבין, ואשתכח בתקונין. ו"ו אתפתח באחרא, דכתיב הולך לדודי למישרים. בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא.

La yod del Anciano, oculta en sus coronas: por la izquierda se halla la doble he, se abrió en otra y fue perforada por dos fosas, y se halla en ordenamientos. La doble vav se abrió en otra, como está escrito: «Que va derecho a mi amado» [Cant 7:10]. En la Chispa de Oscuridad, para cubrir la abertura.

ו' לעילא ו' לתתא, ה' לעילא ה' לתתא. י' לעילא ובה לא אשתתף אחרא, ולא סליק בהדה, בר רמיזא דרמיז כד אתגליין תרין ומתחברן בחד דרגא, חד רגשא בגין לאתפרשא, ו"ד כלילן ביו"ד ווי כד אסתלק האי, ואתגליין.

Vav arriba, vav abajo; he arriba, he abajo. Yod arriba, y con ella ningún otro se asoció ni ascendió con ella, salvo una alusión que se insinúa cuando se revelan dos y se unen en un grado; un estremecimiento para separarse. Vav-dalet incluidas en yod. Ay, cuando este asciende y se revelan.

אינון בוסמין דטיפסא שריקין, דעברי לא מתעכבא בדוכתא, והחיות רצוא ושוב. ברח לך אל מקומך. אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך.

Esos aromas del plato vacían, que pasan, no se detienen en un lugar, «y los seres vivientes corrían y volvían» [Ez 1:14]. «Huye a tu lugar» [Nm 24:11]. «Aunque te eleves como el águila y aunque entre las estrellas pongas tu nido, de allí te haré descender» [Abd 1:4].

ותוצא הארץ [177b] דשא. אימתי, כד שמא אתנטע. וכדין אוירא נפיק, ונצוצא אזדמן. חד גולגלתא אתפשט בסטרוי, טלא מלי עלה, דתרי גווני.

«Y produjo la tierra [177b] hierba» [Gn 1:12]. ¿Cuándo? Cuando el nombre fue plantado. Y entonces sale el aire y se prepara la chispa. Un cráneo se extiende en sus lados, lleno de rocío sobre él, de dos clases.

תלת חללין דאתוון רשימין, אתגליין ביה. אוכמין כעורבא תליין על נוקבין עמיקין, דלא יכיל למשמע ימינא ושמאלא. הכא חד ארחא לעילא דקיק.

Tres cavidades de letras marcadas se revelan en él. Negros como el cuervo, penden sobre fosas profundas, que no puede oír la derecha ni la izquierda. Aquí un camino arriba, sutil.

מצחא דלא נהיר, קטטותא דעלמא. בר כד רעוא אשגח ביה. עיינין דתלת גווני, למרתת קמייהו אתסחן בחלבא דנהיר. כתיב עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן, וכתיב צדק ילין בה. נוה שאנן, עתיקא דסתים, עינך כתיב.

La frente que no brilla, contiendas del mundo, salvo cuando la Voluntad la mira. Ojos de tres clases; para temblar ante ellos fueron lavados en leche brillante. Está escrito: «Tus ojos verán a Jerusalén, morada tranquila» [Is 33:20], y está escrito: «La justicia habitará en ella» [Is 1:21]. «Morada tranquila»: el Anciano oculto; «tu ojo» está escrito [en singular].

חוטמא פרצופא דזעירא, לאשתמודעא. תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי. דרגא עקימא, למשמע טב וביש.

La nariz, rostro de Zeir, para ser reconocido. Tres llamas arden en sus fosas. Un grado torcido, para oír lo bueno y lo malo.

כתיב אני יי' הוא שמי. וכתיב אני אמית ואחיה. וכתיב ואני אשא ואני אסבול. הוא עשנו ולו אנחנו. והוא באחד ומי ישיבנו. הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח, הוא מאן דלא אזדמן לעינא. הוא מאן דלא אקרי בשמא.

Está escrito: «Yo soy el Eterno, ese es mi nombre» [Is 42:8]. Y está escrito: «Yo hago morir y hago vivir» [Dt 32:39]. Y está escrito: «Yo soportaré y yo llevaré» [Is 46:4]. «Él nos hizo y suyos somos» [Sal 100:3]. «Y Él es uno, ¿quién lo hará volver?» [Job 23:13]. «Él» se llama el que está oculto y no se halla, el que no se ofrece al ojo, el que no se llama por nombre.

הוא, ה' כליל ו'. ו' כליל א' ולא כליל ה'. אלף אזיל לי', י' אזיל לי', דסתים מכל סתימין, דלא מתחברן ביה ו"ד. ווי כד לא נהיר י' בו"ד.

«Él» (hu): la he incluye a la vav; la vav incluye a la alef y no incluye a la he. Alef va a yod; yod va a yod, oculta de todo lo oculto, a la que no se unen vav-dalet. Ay cuando no brilla la yod en vav-dalet.

כד אסתלק י' מן ו"ד בחובי עלמא, ערייתא דכלא אשתכח, ע"ד כתיב ערות אביך לא תגלה. וכד אסתליק יו"ד מן ה"א, ע"ד כתיב וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה. אמך היא ודאי, כי אם לבינה תקרא וגו'.

Cuando la yod se aparta de vav-dalet por los pecados del mundo, se halla la desnudez de todo; por eso está escrito: «La desnudez de tu padre no descubrirás» [Lv 18:7]. Y cuando la yod se aparta de la he, por eso está escrito: «Y la desnudez de tu madre no descubrirás; tu madre es, no descubrirás su desnudez» [Lv 18:7]. «Tu madre es», ciertamente: «Pues si a Biná llamas», etc. [Pr 2:3].