Zóhar, Bereshit · Sección 10

ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, ויעש רבויא ותקונא דכלא כדקא יאות. את שני המאורות הגדולים. בקדמיתא בחבורא חדא, רזא דא שמא שלים כחדא, ידו"ד אלקים, אע"ג דלא איהו באתגליא אלא בארח סתים.

«E hizo Dios las dos grandes luminarias» [Gn 1:16]. E hizo [con] crecimiento y ordenamiento de todo, como corresponde. «Las dos grandes luminarias»: al principio, en una sola unión; el secreto de esto es el Nombre completo a la vez: YHVH Elohim, aunque no está en lo manifiesto sino de manera oculta.

הגדולים, דאתבריאו בשמא, דא כדא, לאתקרי בהו שמא דכלא, מצפץ מצפץ, אלין שמהן עלאין, דתליסר מכילן דרחמי. הגדולים, אלין אתרביאו, וסלקין לעילא, בגין, דאינון עלאין מרזא עלאה, וסלקין לתועלתא דעלמא, דאתקיימא בהון עלמין. כגוונא דא, שני המאורות, תרווייהו כחדא סליקו ברבותא חדא.

«Las grandes»: fueron creadas con el Nombre, esta como aquella, para que se llame con ellas el Nombre de todo: Mtsptz Mtsptz, estos son los nombres supremos de las trece medidas de misericordia. «Las grandes»: estas crecieron y ascienden arriba, porque son supremas, del secreto supremo, y ascienden para provecho del mundo, en el que se sostienen los mundos. De manera semejante, «las dos luminarias» ascendieron ambas juntas con un solo engrandecimiento.^✦

לא אתיישב סיהרא לגבי שמשא, דא אכסיף מקמי דא, סיהרא אמרה איכה תרעה, שמשא אמרה איכה תרביץ בצהרים, שרגא זעירא אכדין צהיר בצהרים, שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהוי בכסופא, כדין אזעירת גרמה למהוי רישא לתתאי, דכתיב צאי לך בעקבי הצאן, א"ל הקב"ה זילי ואזעירי גרמך.

La luna no se asentó junto al sol: esta se avergonzó ante aquel. La luna dijo: «¿Dónde apacientas?»; el sol dijo: «¿Dónde sesteas al mediodía?» [Cant 1:7]. ¿Puede una lamparilla brillar en pleno mediodía? «¿Pues por qué había de ser yo como la que se cubre?» [Cant 1:7]. ¿Acaso estaré en vergüenza? Entonces se redujo a sí misma para ser cabeza de los inferiores, como está escrito: «Sal tú tras las huellas del rebaño» [Cant 1:8]. Le dijo el Santo, bendito sea: Ve y redúcete.

ומתמן לית לה נהורא, בר משמשא, דבקדמיתא הווי יתבי כחדא בשקולא, לבתר, אזעירת גרמה, בכל אנון דרגין דילה, אע"ג דאיהי רישא עלייהו, דהא לית אתתא ברבויא, בר בבעלה כחדא, את המאור הגדול ידו"ד, ואת המאור הקטן אלקים, סוף כל דרגין, סופא דמחשבה. בקדמיתא אתרשים איהו לעילא, באתוון דשמא קדישא, את רביעאה דיליה, ולבתר אזעירת גרמה, לאתקרי בשמא דאלקים.

Y desde entonces no tiene luz sino por el sol, pues al principio estaban juntos en igualdad; después se redujo, en todos esos grados suyos, aunque es cabeza sobre ellos, porque la mujer no tiene crecimiento sino con su marido, juntos: «la luminaria grande» es YHVH y «la luminaria pequeña» es Elohim, el final de todos los grados, el final del pensamiento. Al principio fue marcada arriba con las letras del Nombre santo, la cuarta letra de él [la he final]; y después se redujo a sí misma para ser llamada con el Nombre Elohim.

ועם כל דא, סלקא לכל סטרין לעיל באת ה' בחבורא דאתוון דשמא קדישא, לבתר אתפשטו דרגין, מסטרא דא, ומסטרא דא, דרגין דאתפשטו מסטרא דלעיל, אקרון ממשלת היום, דרגין דאתפשטון מסטרא דתתא, אקרון ממשלת הלילה.

Y con todo, asciende a todos los lados de arriba con la letra he en la unión de las letras del Nombre santo. Luego se extendieron los grados, desde este lado y desde aquel lado. Los grados que se extendieron desde el lado de arriba se llaman «el dominio del día»; los grados que se extendieron desde el lado de abajo se llaman «el dominio de la noche» [Gn 1:16].

ואת הכוכבים, שאר חילין ומשריין, דלית לון חושבנא, דכלהו תליין בההוא רקיע השמים. חי העולמים, דכתיב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ, דא ארץ עלאה, לתתא כדוגמא דא חי העולמים, ודא להאיר על הארץ, דא ארץ תתאה, כדוגמא דלעיל.

«Y las estrellas» [Gn 1:16]: el resto de las huestes y campamentos, que no tienen número, todos ellos colgados de aquel firmamento de los cielos: «Vivo de los mundos». Pues está escrito: «Y las puso Dios en el firmamento de los cielos para alumbrar sobre la tierra» [Gn 1:17]: esta es la tierra superior; abajo, según este modelo, «vivo de los mundos»; y «para alumbrar sobre la tierra» es la tierra inferior, según el modelo de arriba.

מלכותא דדוד, אתתקן ביומא דא, רגלא וסמכא רביעאה דכורסייא, אתתקנו אתוון, ואתיישבו על דוכתייהו. ועם כל דא, עד יום שתיתאה, דאתתקן דיוקנא דאדם, תקונא כדקא יאות, לא אתיישב בדוכתיה, וכדין אתתקן כורסייא עלאה, וכורסייא תתאה, ועלמין כלהו אתיישבו בדוכתייהו, ואתוון כלהו אתתקנן [20b] על גלגלוי בפשיטו דטופסירא דקוטרא.

El reino de David fue ordenado en este día: la cuarta pata y sostén del trono. Se ordenaron las letras y se asentaron en su lugar. Y con todo, hasta el sexto día, en que se ordenó la imagen de Adán, el ordenamiento no se asentó debidamente en su lugar; entonces se ordenó el trono superior y el trono inferior, y todos los mundos se asentaron en sus lugares, y todas las letras se ordenaron [20b] sobre sus ruedas, en la extensión del dibujo del humo.

ויומא רביעאה, איהו יומא מאיס מבונים, כד"א אבן מאסו הבונים, הה"ד בני אמי נחרו בי. דהא נהורא דא אזעירת גרמה ונהירו דילה, וקליפין אתקנו על דוכתייהו, כל אינון נהורין דנהרן, כלהו תליין בהאי רקיע השמים, לאתקנא בהו כורסייא דדוד.

Y el cuarto día es el día de rechazo por parte de los constructores, como se dice: «La piedra que desecharon los constructores» [Sal 118:22], y esto es lo que está escrito: «Los hijos de mi madre se airaron contra mí» [Cant 1:6]. Pues esta luz se redujo a sí misma y a su resplandor, y las cáscaras fueron ordenadas en sus lugares; todas esas luces que alumbran cuelgan de este firmamento de los cielos, para ordenar con ellas el trono de David.

אלין נהורין מציירן ציורא דלתתא, לאתקנא ציורא דכלהו דאנון בכללא דאדם, ציורא פנימאה. דכל ציורא פנימאה אקרי הכי. ומהכא, כל ציורא דאתכליל באתפשטותא דא, אקרי אדם, הה"ד אדם אתם, אתם קרוין אדם, ולא שאר עמין עכו"ם.

Estas luces dibujan la figura de abajo, para ordenar la figura de todos ellos, que están en la totalidad de Adán, la figura interior. Pues toda figura interior se llama así. Y de aquí, toda figura que está incluida en esta extensión se llama «Adán»; esto es: «Ustedes son Adán» [Ez 34:31]: ustedes son llamados «Adán», y no las demás naciones idólatras.

וכל רוחא אקרי אדם, רוחא דסטר קדישא, גופא דיליה לבושא איהו, וע"ד כתיב עור ובשר תלבישני וגו', בשרא דאדם לבושא איהו. ובכל אתר כתיב בשר אדם, אדם לגו, בשר לבושא דאדם, גופא דיליה.

Y todo espíritu del lado santo se llama «Adán»; su cuerpo es su vestidura. Por eso está escrito: «De piel y carne me vestiste» [Job 10:11], etc.: la carne del hombre es vestidura. Y en todo lugar está escrito «carne de hombre»: el hombre está dentro; la carne es la vestidura del hombre, su cuerpo.

סטרין דלתתא, דאתהתך בהתוכא דרוחא דא, אצטיירו מניה ציורין, דאתלבשן בלבושא אחרא, כגון ציורא דבעירי דכיין, שור שה כשבים, ושה עזים, איל וצבי ויחמור וגו', אנון דבעיין לאתכללא בלבושא דאדם. ההוא רוחא פנימאה דאינון סטרין, סליק בההוא שמא דאתקרי בה גופא דיליה, לבושא דההוא שמא. בשר שור, שור איהו פנימאה דההוא גופא, בשר דיליה לבושא, וכן כלהו.

Los lados de abajo, que se fundieron en la fusión de este espíritu, se dibujaron a partir de él en figuras que se revisten con otra vestidura, como la figura de los animales puros: «buey, oveja de las ovejas y oveja de las cabras, ciervo, gacela, gamo», etc. [Dt 14:4-5]; estos son los que necesitan ser incluidos en la vestidura de Adán. Ese espíritu interior de esos lados asciende en aquel nombre con el que se llama su cuerpo, vestidura de aquel nombre. «Carne de buey»: el buey es lo interior de aquel cuerpo; su carne es la vestidura; y así todos.

כגוונא דא, בסטרא אחרא דלא קדישא, רוחא דאתפשט בשאר עמין עכו"ם נפקא מסטרא דלא קדישא, לאו איהו אדם, ובגין כך לא סליק בשמא דא, שמא דההוא רוחא טמא, לא סליק בשמא דאדם, ולית ביה חולקא, גופא דיליה לבושא דההוא טמא, בשר טמא. וטמא לגו, בשר לבושא דיליה, בג"כ בעוד דשרי ההוא רוחא בההוא גופא, אתקרי טמא נפק רוח מההוא לבושא, לאו אקרי טמא, ולא סליק ההוא לבושא בשמא.

De manera semejante, en el otro lado, el no santo: el espíritu que se extendió en las demás naciones idólatras sale del lado no santo; no es «Adán», y por eso no asciende con este nombre; el nombre de aquel espíritu impuro no asciende al nombre de Adán, y no tiene parte en él. Su cuerpo es vestidura de aquel impuro: carne impura; y lo impuro está dentro, la carne es su vestidura. Por eso, mientras aquel espíritu reside en aquel cuerpo, se llama impuro; cuando el espíritu sale de aquella vestidura, no se llama impuro, y aquella vestidura no asciende con el nombre.

סטרין לתתא, דאתהתך בהתוכא דרוחא דא, אצטיירן מניה ציורין, דאתלבשן בלבושא אחרא. כגון ציורי בעירי מסאבי, ואורייתא פתח בהו וזה לכם הטמא, כגון חזיר, ועופי ובעירי דההוא סטרא, רוחא סליק בההוא שמא, גופא לבושא דיליה, וגופא בשר חזיר אקרי, חזיר לגו, בשרא לבושא דיליה. ובג"כ אלין תרין סטרין, מתפרשן, אלין אתכלילו ברזא דאדם, ואלין אתכלילו ברזא דטמא כל זינא אזיל לזיניה, ואתהדר לזיניה.

Los lados de abajo, que se fundieron en la fusión de este espíritu, se dibujaron a partir de él en figuras que se revisten con otra vestidura, como las figuras de los animales impuros; y la Torá comenzó con ellos: «Y esto les es impuro» [cf. Lv 11:29], como el cerdo, y las aves y animales de aquel lado. El espíritu asciende en aquel nombre, el cuerpo es su vestidura, y el cuerpo se llama «carne de cerdo»: el cerdo está dentro, la carne es su vestidura. Y por eso estos dos lados están separados: estos fueron incluidos en el secreto de «Adán», y aquellos en el secreto de «impuro». «Toda especie va a su especie y retorna a su especie».

נהורין עלאין דקא מנהרין, נהרין בההוא רקיע השמים וכו' לאצטיירא לתתא, ציורין כדקא חזי, דכתיב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים וגו', ולמשול ביום ובלילה, שלטנו דתרין נהורין, דא איהו שלטנו כדקא חזי.

Las luces supremas que alumbran, alumbran en aquel firmamento de los cielos, etc., para formar abajo figuras como corresponde, pues está escrito: «Y las puso Dios en el firmamento de los cielos, etc., y para gobernar el día y la noche» [Gn 1:17-18]. El dominio de las dos luces: este es el dominio como corresponde.

מאור גדול שלטנו ביממא, מאור קטן שלטנו בליליא, ורזא דא מהכא שלטנותא דדכורא ביממא, למלאה ביתיה, בכל מה דאצטריך, ולאעלא ביה טרפא ומזונא, כיון דעאל ליליא, ונוקבא נקיט כלא, לית שולטנו דביתא בר דנוקבא, דהא כדין שלטנו דילה, דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, היא, ולא הוא. ממשלת היום דדכורא, ממשלת הלילה דנוקבא.

La luminaria grande: su dominio es de día; la luminaria pequeña: su dominio es de noche. Y el secreto de esto, desde aquí: el dominio del varón es de día, para llenar su casa de todo lo necesario y meter en ella sustento y alimento; cuando entra la noche y la mujer toma todo, no hay dominio de la casa sino de la mujer, pues entonces el dominio es de ella, como está escrito: «Se levanta aún de noche y da alimento a su casa» [Pr 31:15]: ella, y no él. «El dominio del día», del varón; «el dominio de la noche», de la mujer.

מאור גדול, דא הוא שמשא, ואית ביה תרין עשר פתחין, אית ביה תרי עשר שעתי, ושמשא שליט על יומא, מאור קטן, אית ביה תרי עשר פתחין, ודא סיהרא, ושלטא על ליליא, וליליא אית ביה תריסר שעתי, ועל דא ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, שמשא ותריסר פתחין אתעבידן י"ג מכילן דרחמי, ליל סיהרא ותריסר פתחין ואתעבידו י"ג, ואתעבידו שמשא וסיהרא חד ויום ולילה אחד, הה"ד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, ורזא דא לעילא.

La luminaria grande es el sol, y tiene doce puertas, tiene doce horas; y el sol gobierna el día. La luminaria pequeña tiene doce puertas, y es la luna, y gobierna la noche, y la noche tiene doce horas. Y por eso: «En aquel día el Eterno será uno y su nombre uno» [Zac 14:9]. El sol y las doce puertas se hacen las trece medidas de misericordia; la noche, la luna y las doce puertas, y se hacen trece; y el sol y la luna se hacen uno, y día y noche uno, como está escrito: «Y fue la tarde y fue la mañana, un día» [Gn 1:5]; y el secreto de esto es arriba.

ואת הכוכבים, כיון דנוקבא פקידת ביתא, ואתכניסת לבעלה, לית שולטנו לביתא, אלא לעולמתן דאשתארן בביתא, לאתקנא כל תקוני ביתא, ובתר אתהדר ביתא, לשלטנו דדכורא, ביממא, כלא כדקא חזי.

«Y las estrellas»: cuando la mujer ha atendido la casa y ha entrado con su marido, no hay dominio de la casa sino de las jóvenes que quedan en la casa para preparar todos los arreglos de la casa; y después la casa vuelve al dominio del varón, de día, todo como corresponde.