Zóhar, Bereshit · Sección 5

[16b] ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. מהכא איהו שירותא לאשכחא גניזין, היך אתברי עלמא בפרט. דעד הכא הוה בכלל, ובתר, אתהדר כלל למהוי כלל ופרט וכלל.

[16b] «Y dijo Elohim: Sea la luz; y fue la luz» [Gn 1:3]. De aquí es el comienzo de hallar [los] tesoros ocultos, cómo fue creado el mundo en detalle. Pues hasta aquí fue en general, y después retornó lo general a ser general y particular y general.^✦

עד הכא הוה כלא תלייא באוירא מרזא דאין סוף. כיון דאתפשט חילא בהיכלא עלאה רזא דאלהים, כתיב ביה אמירה, ויאמר אלהים. דהא לעילא לא כתיב ביה אמירה בפרט, ואע"ג דבראשית מאמר הוא, אבל לא כתיב ביה ויאמר.

Hasta aquí todo pendía en el aire, del secreto del Infinito (Ein Sof). Cuando la fuerza se extendió en el palacio superior, secreto de Elohim, se escribe en él decir: «Y dijo Elohim». Pues arriba no está escrito en él decir en detalle; y aunque «En el principio» (Bereshit) es un dicho, no está escrito en él «y dijo».

דא ויאמר, איהו קיימא למשאל ולמנדע. ויאמר, חילא דאתרם, וארמותא בחשאי, מרזא דאין סוף ברישא דמחשבה. ויאמר אלהים, השתא אוליד ההוא היכלא, ממה דאתעדיאת מזרעא דקדש, ואוליד בחשאי. וההוא דאתילד אשתמע לבר, מאן דאוליד ליה אוליד בחשאי דלא אשתמע כלל, כיון דנפק מניה מאן דנפק אתעביד קול דאשתמע לבר.

Este «y dijo» está para preguntar y para saber. «Y dijo»: fuerza que se elevó, y elevación en silencio, desde el secreto del Infinito, en el principio del pensamiento. «Y dijo Elohim»: ahora aquel palacio engendró, de lo que fue removido de la simiente de santidad, y engendró en silencio. Y lo que fue engendrado se oye fuera; el que lo engendró, engendró en silencio, de modo que no se oyó en absoluto; cuando salió de él el que salió, se hizo voz que se oye fuera.

יהי אור. כל מה דנפק ברזא דא נפק. יהי, על רזא דאו"א, דאיהו י"ה, ולבתר אתהדר לנקודה קדמאה, למהוי שירותא לאתפשטא למלה אחרא.

«Sea luz». Todo lo que salió, en este secreto salió. «Sea» (yehí): sobre el secreto de Aba e Imá (el Padre y la Madre), que es Yod-He, y después retornó al punto primero, para ser comienzo de extenderse a otra palabra.^✦

אור ויהי אור, אור דכבר הוה. אור דא רזא סתימא, אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה סתימא. בקע בקדמיתא ואפיק חד נקודה סתימא מרזא דיליה, דהא אין סוף בקע מאוירא דיליה, וגלי האי נקודה י', כיון דהאי י' אתפשט, מה דאשתאר אשתכח אור, מההוא רזא דההוא אויר סתימאה.

«Luz» y «fue luz»: luz que ya había sido. Esta luz es un secreto oculto, extensión que se extendió y se abrió desde el secreto de lo oculto del aire superior oculto. Rompió primero y sacó un punto oculto de su secreto, pues el Infinito rompió desde su aire y reveló este punto, Yod; cuando este Yod se extendió, lo que quedó se halló luz, de aquel secreto de aquel aire oculto.

כד אשתכח מניה נקודה קדמאה י', אתגלי לבתר עליה מטי ולא מטי, כיון דאתפשט נפק, ואיהו הוא אור דאשתאר מאויר, והיינו אור דכבר הוה והא קיימא. נפק ואסתלק ואתגניז ואשתאר חד נקודה מניה למהוי מטי תדיר באורח גניזו בההיא נקודה. מטי ולא מטי נהיר ביה באורח נקודה קדמאה דנפק מניה. ובגין כך כלא אחיד דא בדא. נהיר בהאי ובהאי.

Cuando de él se halló el punto primero, Yod, se reveló después sobre él «alcanza y no alcanza»; cuando se extendió, salió, y es aquella luz que quedó del aire, es decir, «luz que ya había sido» y estaba. Salió, y ascendió, y fue ocultada, y quedó un punto de ella para que alcanzara siempre, de modo oculto, en aquel punto. «Alcanza y no alcanza» ilumina en él a modo del punto primero que salió de él. Y por eso todo se aferra uno a otro. Ilumina en este y en aquel.

כד סליק כלא סלקין ואתאחדן ביה. ואיהו מטי ואגניז באתר דאי"ן סו"ף. וכלא חד אתעביד. ההוא נקודה דאור אור איהו. ואתפשט ונהירו ביה שבע אתוון דאלפא ביתא, ולא אקרישו ולחים הוו, נפק חשך לבתר ונפקו ביה שבע אתוון אחרן דאלפא ביתא, ולא אקרישו וקיימו לחים. נפק רקיע דאפריש מחלוקת דתרין סטרין, ונפקו ביה תמניא אתוון אחרנין. כדין כ"ב. דלגו שבע אתוון דהאי סטרא ושבע דהאי סטרא ואתגליפו כלהו בההוא רקיע, והוו קיימי לחים. אקריש ההוא רקיע ואקרישו אתוון ואגלימו ואתציירו בציורייהו ואגליף תמן אורייתא לאנהרא לבר.

Cuando asciende, todos ascienden y se adhieren a él. Y él alcanza y se oculta en el lugar de Ein Sof (A-i-n S-o-f). Y todo se hizo uno. Aquel punto de luz, luz es. Y se extendió e iluminaron en él siete letras del alfabeto, y no se solidificaron, sino que eran fluidas; salió oscuridad después, y salieron en ella otras siete letras del alfabeto, y no se solidificaron y permanecieron fluidas. Salió el firmamento, que separó la disputa de los dos lados, y salieron en él otras ocho letras. Entonces [son] veintidós. Pues dentro [de él están] las siete letras de este lado y las siete de este lado, y todas se grabaron en aquel firmamento, y estaban fluidas. Se solidificó aquel firmamento, y se solidificaron las letras, y tomaron cuerpo y se formaron en sus figuras, y se grabó allí la Torá para iluminar hacia fuera.^✦

יהי אור, דהוא אל גדול, רזא דנפיק מאויר קדמאה. ויהי, רזא דחשך, דאקרי אלהים. אור, דאתכליל שמאלא בימינא. וכדין, מרזא דאל הוי אלהים, אתכליל ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא.

«Sea luz» (yehí or): es El Gadol (Dios grande), secreto que salió del aire primero. «Y fue» (vayehí): secreto de joshej, que se llama Elohim. «Luz»: pues la izquierda se incluyó en la derecha. Y entonces, del secreto de El se hizo Elohim: se incluyó la derecha en la izquierda y la izquierda en la derecha.

וירא אלהים את האור כי טוב, דא עמודא דאמצעיתא. כי טוב אנהיר עילא ותתא ולכל שאר סטרין, ברזא ידו"ד, שמא דאחיד לכל סטרין. ויבדל אלהים וגו' אפריש מחלוקת למהוי כלא שלים.

«Y vio Elohim que la luz era buena» [Gn 1:4]: este es el pilar central. «Que era buena»: iluminó arriba y abajo y a todos los demás lados, en el secreto de YHVH, Nombre que se aferra a todos los lados. «Y separó Elohim, etc.»: separó la disputa para que todo fuera perfecto.

ויקרא אלהים וגו' מהו ויקרא, קרא וזמין, לאפקא מהאי אור שלים דקיימא באמצעיתא, חד נהירו, דאיהו יסודא דעלמא, דעליה קיימין עלמין. ומההוא אור שלים עמודא דאמצעיתא, אתפשט יסודא חי עלמין, דאיהו יום מסטרא דימינא. ולחשך קרא לילה, קרא וזמין, ואפיק מסטרא דחשך חד נוקבא סיהרא דשלטא בליליא, ואקרי לילה. רזא דאדנ"י אדון כל הארץ.

«Y llamó Elohim, etc.» [Gn 1:5]. ¿Qué es «y llamó»? Llamó y convocó, para sacar de esta luz perfecta que está en el centro una luz, que es el fundamento del mundo, sobre el cual se sostienen los mundos. Y de aquella luz perfecta, pilar central, se extendió el Fundamento, Viviente de los mundos, que es día del lado de la derecha. «Y a la oscuridad llamó noche»: llamó y convocó, y sacó del lado de la oscuridad una hembra, la luna, que domina en la noche, y se llama noche. Secreto de «Adonái, Señor de toda la tierra».^✦

עאל ימינא בההוא עמודא שלים באמצעיתא, כליל ברזא דשמאלא, וסליק לעילא עד נקודה קדמאה, ונטיל [17a] ואחיד תמן מלה דתלת נקודין, חל"ם שור"ק חיר"ק, זרע קדש. דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא דא, ואתחבר כלא בעמודא דאמצעיתא, ואפיק יסודא דעלמא, ובגין כך אקרי כל, דאחיד לכלא בנהירו דתיאובתא.

Entró la derecha en aquel pilar perfecto, en el centro, incluida en el secreto de la izquierda, y ascendió arriba hasta el punto primero, y partió [17a] y se aferró allí a la palabra de tres puntos: jolam, shuruk, jirik, «simiente santa» [Is 6:13]. Pues no hay simiente sembrada sino en este secreto, y todo se une en el pilar central, y sacó el fundamento del mundo, y por eso se llama «todo» (kol), pues se aferra a todo con luz de deseo.^✦

שמאלא להיט בתוקפא וארח, בכולהו דרגין ארח ריחא. ומההוא להיטו דאשא, אפיק ההיא נוקבא סיהרא, וההוא להיטו הוה חשך, בגין דהוה מחשך. ותרין סטרין אלין, אפיקו תרין דרגין אלין, חד דכר וחד נוקבא.

La izquierda arde con fuerza y percibe aroma; en todos los grados percibe aroma. Y de aquel arder del fuego sacó aquella hembra, la luna, y aquel arder era oscuridad, porque oscurecía. Y estos dos lados sacaron estos dos grados, uno varón y uno hembra.^✦

יסודא אחיד בעמודא דאמצעיתא, מההוא תוספת נהורא דהוה ביה, דכיון דההוא עמודא דאמצעיתא אשתלים, ועביד שלם לכל סטרין, כדין אתוסף ביה נהירו מעילא, ומכל סטרין, בחדוה דכלא ביה. ומההוא תוספת דחדוה, נפיק יסודא דעלמין ואקרי מוסף. מהכא נפקין כל חיילין לתתא ורוחין ונשמתין קדישין, ברזא ידו"ד צבאות אל אלהי הרוחות.

El Fundamento se aferra al pilar central, por aquel aumento de luz que había en él, pues cuando aquel pilar central se completó e hizo paz a todos los lados, entonces se le añadió luz desde arriba y desde todos los lados, con la alegría de todo en él. Y de aquel aumento de alegría sale el Fundamento de los mundos y se llama musaf («adición»). De aquí salen hacia abajo todos los ejércitos, y los espíritus y las almas santas, en el secreto de «YHVH Tsevaot, Dios, Elohim de los espíritus».^✦

לילה אדון כל הארץ, מסטרא דשמאלא, מההוא חשך, ובגין דההוא חשך תיאובתיה לאתכללא בימינא, וחלש תוקפיה, אתפשט מניה האי לילה, כד שארי לאתפשטא האי לילה, עד לא אסתיים, ההוא חשך עאל ואתכליל בימינא וימינא אחיד ליה, ואשתאר בגריעו האי לילה.

«Noche, Señor de toda la tierra»: del lado de la izquierda, de aquella oscuridad; y porque aquella oscuridad desea incluirse en la derecha, y su fuerza se debilita, de ella se extendió esta noche. Cuando esta noche comienza a extenderse, antes de completarse, aquella oscuridad entra y se incluye en la derecha, y la derecha la toma, y esta noche queda en disminución.

וכמה דחשך תיאובתיה לאתכללא באור, הכי לילה תיאובתיה לאתכללא ביום. חשך גרע נהוריה, ובגין כך אפיק דרגא בגריעו, ולא בנהירו. חשך לא נהיר אלא כד אתכליל באור, לילה דנפק מניה, לא נהיר אלא כד אתכליל ביום. גריעו דלילה לא אשתלים אלא במוסף, מה דאתוסף הכא גרע הכא.

Y así como la oscuridad desea incluirse en la luz, así la noche desea incluirse en el día. La oscuridad redujo su luz, y por eso sacó un grado en disminución y no en luz. La oscuridad no ilumina sino cuando se incluye en la luz; la noche que salió de ella no ilumina sino cuando se incluye en el día. La disminución de la noche no se completa sino en Musaf: lo que se añadió aquí, se restó aquí.

במוסף הוה ביה רזא דנקודה עלאה, ורזא דעמודא דאמצעיתא בכל סטרין, ובגין כך אתוסף ביה תרין אתוון. בליליא גריעו ביה אלין תרין, כדין קר"א, כתיב ויקרא, וגרע מניה ו' י' וכתיב קרא לילה. הכא רזא דשמא דשבעין ותרין אתוון גליפא דכתרא עלאה.

En Musaf estuvo el secreto del punto superior y el secreto del pilar central en todos los lados, y por eso se le añadieron dos letras. En la noche se disminuyen en ella estas dos; entonces [queda] KRA. Está escrito «Vayikrá» («y llamó»), y se le restó vav y yod, y está escrito «kará laila» («llamó noche»). Aquí [está] el secreto del Nombre de setenta y dos letras, grabado de la corona superior.^✦