Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 12

רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חמוי, [5b] ורבי אבא בהדיה, והוה טעין חד גברא אבתרייהו. אמר רבי אבא נפתח פתחין דאורייתא, דהא שעתא ועדנא הוא לאתתקנא בארחן.

Rabí Elazar iba a ver a Rabí Yosi, hijo de Rabí Shimón ben Lakunia, su suegro, [5b] y Rabí Abá con él, y un hombre cargaba [las bestias] tras ellos. Dijo Rabí Abá: Abramos las puertas de la Torá, pues es hora y momento de arreglarnos en el camino.

פתח רבי אלעזר ואמר את שבתותי תשמורו. תא חזי, בשית יומין ברא קב"ה עלמא. וכל יומא ויומא גלי עבידתיה, ויהב חיליה בההוא יומא. אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה. ביומא רביעאה, בגין דאינון תלת יומין קדמאין כלהו הוו סתימין ולא אתגלו, כיון דאתא יומא רביעאה, אפיק עבידתא וחילא דכלהו.

Rabí Elazar comenzó y dijo: «Mis sábados guardarán» [Ex 31:13]. Ven y mira: en seis días creó el Santo, bendito sea, el mundo; y cada día reveló su obra y dio su fuerza en ese día. ¿Cuándo reveló su obra y dio su fuerza? En el cuarto día, porque los tres primeros días estaban todos ocultos y no se revelaron; cuando llegó el cuarto día, sacó la obra y la fuerza de todos.

דהא אשא ומיא ורוחא, אע"ג דאינון תלת יסודין עלאין, כלהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון, כדין אתידע אומנותא דכל חד מנייהו.

Porque el fuego, el agua y el viento, aunque son los tres fundamentos supremos, estaban todos suspendidos, y su obra no se revelaba hasta que la tierra se la reveló; entonces se conoció la artesanía de cada uno de ellos.

ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה, דכתיב תדשא הארץ דשא, וכתיב ותוצא הארץ. אלא האי אע"ג דכתיב ביומא תליתאה, רביעאה הוה, ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא. ולבתר יומא רביעאה אתגלי עבידתיה לאפקא אומנא לאומנותיה דכל חד וחד. בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכרסייא עלאה.

Y si dices: pero fue en el tercer día, pues está escrito «Brote la tierra hierba» [Gn 1:11] y está escrito «y la tierra produjo» [Gn 1:12]. Sino que, aunque está escrito en el tercer día, era del cuarto, y quedó incluido en el tercer día para ser uno sin separación. Y después, el cuarto día, se reveló su obra para sacar a cada artesano a su artesanía, porque el cuarto día es la cuarta pata del Trono supremo.^✦

וכל עבידתייהו דכלהו, בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין, הוו תליין ביומא דשבתא. הדא הוא דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי, דא שבת ודא הוא רגלא רביעאה דכרסייא.

Y toda la obra de todos ellos, tanto de los primeros días como de los últimos, estaba suspendida del día del sábado. Esto es lo que está escrito: «Y concluyó Dios en el día séptimo» [Gn 2:2]: este es el sábado, y esta es la cuarta pata del Trono.

ואי תימא אי הכי, מהו את שבתותי תשמורו, תרין. אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא ממש לית לון פרודא.

Y si dices: si es así, ¿qué significa «mis sábados guardarán», [en plural,] dos? Sino que el sábado de la víspera del sábado y el sábado del día mismo no tienen separación.

אמר ההוא טייעא דהוה טעין בתרייהו, ומהו ומקדשי תיראו. אמר ליה דא קדושא דשבת. אמר ליה ומהו קדושא דשבת. א"ל דא קדושא דאתמשכא מלעילא. אמר ליה אי הכי עבידת לשבת דלאו איהו קדש, אלא קדושא דשריא עלוי מלעילא. אמר רבי אבא, והכי הוא, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. אדכר שבת לחוד וקדוש ה' לחוד. אמר ליה אי הכי מאן קדוש ה'. אמר ליה קדושא דנחתא מלעילא ושריא עליה. אמר ליה אי קדושא דאתמשכא מלעילא אקרי מכובד, אתחזי דשבת לאו איהו מכובד, וכתיב וכבדתו. אמר רבי אלעזר לרבי אבא: אנח להאי גברא דמלה דחכמתא אית ביה, דאנן לא ידענא בה. אמרו ליה: אימא אנת.

Dijo aquel arriero que cargaba tras ellos: ¿Y qué significa «y mi santuario temerán» [Lv 19:30]? Le dijo: Esta es la santidad del sábado. Le dijo: ¿Y qué es la santidad del sábado? Le dijo: Esta es la santidad que se extiende desde arriba. Le dijo: Si es así, haces del sábado algo que no es santo, sino una santidad que reposa sobre él desde arriba. Dijo Rabí Abá: Así es, pues [está escrito:] «y llamarás al sábado delicia, y al santo del Eterno, honrado» [Is 58:13]. Mencionó el sábado por sí solo y «el santo del Eterno» por sí solo. Le dijo: Si es así, ¿quién es «el santo del Eterno»? Le dijo: La santidad que baja desde arriba y reposa sobre él. Le dijo: Si la santidad que se extiende desde arriba se llama «honrado», resulta que el sábado no es honrado, y está escrito «y lo honrarás» [Is 58:13]. Dijo Rabí Elazar a Rabí Abá: Deja a este hombre, pues hay en él una palabra de sabiduría que nosotros no conocemos. Le dijeron: Di tú.

פתח ואמר, את שבתותי. את, לאסגאה תחום שבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרא, ובגין כך אסגי את שבתותי, דא שבת עלאה ושבת תתאה, דאינון תרין כלילן כחדא, וסתימין כחדא.

Comenzó y dijo: «Mis sábados» (et shabtotái). Et sirve para ampliar el límite del sábado, que es de dos mil codos hacia cada lado, y por eso amplió: «et shabtotái», este es el sábado supremo y el sábado inferior, que son dos incluidos juntos y ocultos juntos.^✦

אשתאר שבת אחרא דלא אדכר והוה בכסופא. אמרה קמיה: מארי דעלמא, מיומא דעבדת לי, שבת אתקרינא, ויומא לאו איהו בלא ליליא. אמר לה: ברתי, שבת אנת ושבת קרינא לך, אבל הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר. אעבר כרוזא ואמר, מקדשי תיראו, ודא שבת דמעלי שבתא, דאיהי יראה, ושריא בה יראה. ומאן איהו, דקב"ה אכליל ואמר, אני ה'. ואנא שמענא מאבא דאמר הכי. ודייק, את לאסגאה תחום שבת. שבתותי, דא עגולא ורבוע דלגו, ואינון תרין. ולקביל אינון תרין, אית תרי קדושתי דאית לנו לאדכרא, חד ויכלו, וחד קדוש. ויכלו אית ביה תלתין וחמש תיבין, ובקדושא דאנן מקדשין, תלתין וחמש תיבין, וסליק כלא לשבעין שמהן דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל אתעטר בהו.

Quedó otro sábado que no fue mencionado, y estaba avergonzado. Dijo ante Él: Señor del mundo, desde el día en que me hiciste, «sábado» me llamo, y el día no está sin noche. Le dijo: Hija mía, sábado eres y sábado te llamo, pero he aquí que yo te corono con una corona aún más alta. Hizo pasar un pregón y dijo: «Mi santuario temerán» [Lv 19:30]; y este es el sábado de la víspera del sábado, que es temor, y en él reside el temor. ¿Y quién es? Aquel que el Santo, bendito sea, incluyó y dijo: «Yo soy el Eterno». Y yo oí de mi padre que decía así. Y deduce: et sirve para ampliar el límite del sábado. «Mis sábados»: este es el círculo y el cuadrado que está dentro, y son dos. Y correspondiendo a esos dos, hay dos santificaciones que debemos mencionar, una «Y se concluyeron» y otra el Kidush. «Y se concluyeron» tiene treinta y cinco palabras, y en el Kidush que santificamos, treinta y cinco palabras, y todo suma setenta nombres del Santo, bendito sea, con los cuales se corona la Asamblea de Israel.^✦

ובגין דעגולא ורבועא דא, אינון שבתותי, כלילן תרוייהו בשמור, דכתיב תשמורו. דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא בזכור, דהא מלכא עלאה בזכור אסתיים. ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה, ושלמא דיליה זכור איהו. ועל דא לית מחלוקת לעילא.

Y porque este círculo y cuadrado son «mis sábados», ambos están incluidos en «guardar» (shamor), pues está escrito «guardarán» (tishmoru). Porque el sábado supremo aquí no está incluido en «guardar» sino en «recordar» (zajor), pues el Rey supremo se define con «recordar». Y por eso se llama «el Rey a quien pertenece la paz», y su paz es «recordar». Y por eso no hay disensión arriba.^✦

בגין דתרין שלומות לתתא, חד יעקב, וחד יוסף, ובגין כך כתיב תרי זמני שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק דא יעקב [6a] ולקרוב דא יוסף. לרחוק כד"א מרחוק ה' נראה לי ותתצב אחותו מרחוק. ולקרוב, כד"א חדשים מקרוב באו.

Porque hay dos paces abajo, una Jacob y otra José, y por eso está escrito dos veces «paz, paz, al lejano y al cercano» [Is 57:19]: al lejano, este es Jacob [6a], y al cercano, este es José. Al lejano, como se dice: «Desde lejos el Eterno se me apareció» [Jr 31:3], y «su hermana se quedó a lo lejos» [Ex 2:4]. Y al cercano, como se dice: «Nuevos, llegados hace poco» [Dt 32:17].^✦

מרחוק, דא נקודה עלאה דקיימא בהיכליה, ועל דא כתיב תשמורו אתכליל בשמור. ומקדשי תיראו, דא נקודה דקיימא באמצעיתא, דאית לדחלא מנה יתיר מכלא, דענשיה מיתה, והיינו דכתיב מחלליה מות יומת. מאן מחלליה, מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא, לאתר דההוא נקודה שריא ופגים ביה מות יומת, ועל דא כתיב תיראו. וההיא נקודה אקרי אני, ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא, והיינו הוי"ה וכלא חד. נחתו ר"א ור' אבא ונשקוהו. אמרו, ומה כל חכמתא דא אית תחות ידך, ואת טעין אבתרין. אמרו ליה מאן אנת, אמר לון לא תשאלון מאן אנא, אלא אנא ואתון ניזל ונתעסק באורייתא, וכל חד יימא מלין דחכמתא לאנהרא אורחא.

«Desde lejos»: este es el punto supremo que está en su palacio, y por eso está escrito «guardarán», incluido en «guardar». «Y mi santuario temerán»: este es el punto que está en el medio, al que hay que temer más que a todo, cuyo castigo es la muerte, y es lo que está escrito: «Quienes lo profanan, morirán sin remedio» [Ex 31:14]. ¿Quién lo profana? Quien entra en el hueco del círculo y del cuadrado, al lugar donde reside ese punto, y lo daña: muere sin remedio; y por eso está escrito «temerán». Y ese punto se llama «Yo» (ani), y sobre él reside el Oculto supremo que no se revela, y es YHWH, y todo es uno. Descendieron Rabí Elazar y Rabí Abá y lo besaron. Dijeron: ¡Y toda esta sabiduría está bajo tu mano y tú cargas tras nosotros! Le dijeron: ¿Quién eres? Les dijo: No pregunten quién soy, sino vayamos yo y ustedes y ocupémonos de la Torá, y que cada uno diga palabras de sabiduría para iluminar el camino.

אמרו ליה, מאן יהב לך למיזל הכא למהוי טעון בחמרי, אמר לון, יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון, בכ"ף וסמ"ך, לאתקשרא בהדאי. כ"ף, לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא, בתר דלא יכלא למהוי רגעא חדא אלא ביה. סמ"ך, לא בעא לאסתלקא, בגין לסעדא לאינון דנפלין, דהא בלי סמ"ך לא יכלין למהוי.

Le dijeron: ¿Quién te dio [permiso] para ir aquí, para ser cargador de asnos? Les dijo: La yod hizo una guerra con dos letras, con kaf y samej, para unirse conmigo. La kaf no quiso ascender y unirse, pues no podía estar un instante sino en ella. La samej no quiso ascender, para ayudar a los que caen, pues sin samej no pueden existir.

יו"ד אתא לגבאי יחידאה, נשיק לי, וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי, ברי מה אעביד לך, אבל הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין ואתוון טמירין עלאין יקירין, בתר כן איתי לגבך, ואנא אהוי סעיד לך, ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון עלאין, יתיר מאלין דאסתלקו, דאינון יש, יו"ד עלאה, ושי"ן עלאה, למהוי לך אוצרין מלייא מכל, ובג"כ ברי, זיל והוי טעין חמרי. ועל דא אנא אזיל בכך.

La yod vino a mí sola, me besó y me abrazó, lloró conmigo y me dijo: Hijo mío, ¿qué haré por ti? Pero he aquí que yo ascendo y me llenaré de muchos bienes y de letras ocultas, supremas y preciosas; después vendré a ti, y te ayudaré, y te daré en herencia dos letras supremas, más que estas que ascendieron, que son yesh: yod suprema y shin suprema, para que tengas tesoros llenos de todo. Y por eso, hijo mío, ve y sé cargador de asnos. Y por eso voy así.

חדו ר' אלעזר ור' אבא ובכו, ו אמרו: זיל רכיב, ואנן נטעין אבתרך. אמר לון, ולא אמרית לכון דפקודא דמלכא איהו, עד דייתי ההוא דטען חמרי. אמרו ליה, הא שמך לא אמרת לן, אתר בית מותבך מאי הוא. אמר לון, אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי, ואיהו מגדל חד דפרח באוירא, רב ויקירא. ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא, קב"ה וחד מסכנא. ודא הוא אתר בית מותבי, וגלינא מתמן, ואנא טעין חמרי. אשגחו רבי אבא ור' אלעזר ביה, ואטעים לון מלוי דהוו מתיקין כמנא ודובשא. אמרו ליה שמא דאבוך אי תימא, ננשיק עפרא דרגלך. אמר לון, ואמאי, לאו אורח דילי בכך לאתגאה באורייתא.

Se alegraron Rabí Elazar y Rabí Abá y lloraron, y dijeron: Sube y monta, y nosotros cargaremos tras ti. Les dijo: ¿No les dije que es un mandato del rey, hasta que venga aquel que carga asnos? Le dijeron: Aún no nos has dicho tu nombre; el lugar de tu morada, ¿cuál es? Les dijo: El lugar de mi morada es bueno y viene a mí: es una torre que vuela por el aire, grande y preciosa. Y los que habitan en esta torre son el Santo, bendito sea, y un pobre. Y este es el lugar de mi morada, y desde allí fui desterrado, y yo cargo asnos. Rabí Abá y Rabí Elazar lo contemplaron, y les hizo gustar palabras suyas que eran dulces como el maná y la miel. Le dijeron: Dinos el nombre de tu padre, para que besemos el polvo de tus pies. Les dijo: ¿Y por qué? No es mi costumbre ensoberbecerme con la Torá.

אבל אבא דילי הוה דיוריה בימא רבא, ואיהו הוה חד נונא דהוה אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא, והוה רב ויקירא ועתיק יומין, עד דהוה בלע כל שאר נונין דימא, ולבתר אפיק לון חיין וקיימין מליין מכל טבין דעלמא. ושאט ימא ברגעא חדא בתוקפיה, ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף. וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו. והוא תב לאתריה, ואגניז בההוא ימא.

Pero mi padre tenía su morada en el gran mar, y era un pez que recorría el gran mar de un lado a otro, grande y precioso y anciano de días, hasta que tragó a todos los demás peces del mar, y luego los sacó vivos y en pie, llenos de todos los bienes del mundo. Y recorrió el mar en un instante con su fuerza, y me lanzó como una flecha en la mano de un hombre fuerte. Y me ocultó en ese lugar del que les hablé. Y él volvió a su lugar y quedó guardado en ese mar.

אשגח ר' אלעזר במלוי. אמר ליה אנת הוא בריה דבוצינא קדישא, אנת הוא בריה דרב המנונא סבא, אנת הוא בריה דנהירו דאורייתא, ואנת טעין אבתרן. בכו כחדא ונשקוהו ואזלו אמרו ליה אי ניחא קמי מארנא לאודעא לן שמיה.

Rabí Elazar contempló sus palabras. Le dijo: ¡Tú eres hijo de la Lámpara Santa, tú eres hijo de Rav Hamnuná el Anciano, tú eres hijo de la luz de la Torá, y tú cargas tras nosotros! Lloraron juntos y lo besaron, y fueron y le dijeron: Si place a nuestro maestro, que nos dé a conocer su nombre.

פתח ואמר, ובניהו בן יהוידע, האי קרא אוקמוה, ושפיר איהו. אבל האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא. ובניהו בן יהוידע, על רזא דחכמתא קא אתא, מלה סתימא איהו, ושמא גרים. בן איש חי, דא צדיק חי עלמין. רב פעלים, מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין, בגין דכלהו נפקין מניה. ה' צבאות איהו, אות הוא בכל חיילין דידיה, רשים הוא ורב מכלא.

Comenzó y dijo: «Y Benayá hijo de Yehoyadá» [2S 23:20]. Este versículo ya lo han explicado, y bien. Pero este versículo vino para mostrar secretos supremos de la Torá. «Y Benayá hijo de Yehoyadá» viene sobre el secreto de la sabiduría; es una palabra oculta, y el nombre la causa. «Hijo de hombre vivo» (ben ish jai): este es el Justo, vida de los mundos. «Grande en hechos» (rav pe'alim): señor de todas las obras y de todas las fuerzas supremas, porque todas salen de él. «El Eterno de los ejércitos» es: es una señal en todas sus huestes, marcado y grande sobre todo.^✦

רב פעלים איהו מקבצאל, האי אילנא רב ויקירא, רב מכלא, מאן אתר נפק, מאן דרגא אתא, אהדר קרא ואמר מקבצאל, דרגא עלאה סתימאה [6b] דעין לא ראתה וגו', דרגא דכולא ביה, וכניש בגויה מגו נהורא עלאה, ומניה נפיק כלא.

«Grande en hechos» (rav pe'alim) es «de Kabtseel» (mi-kabtseel): ese árbol grande y precioso, grande sobre todo. ¿De qué lugar salió, de qué grado vino? Repitió el versículo y dijo mi-kabtseel: grado supremo oculto [6b], «que ojo no vio, etc.», grado en que todo está, que reunió en su interior de la luz suprema, y de él sale todo.^✦

ואיהו היכלא קדישא סתימא, דכל דרגין כנישין וסתימין בגויה. ובגופא דהאי היכלא קיימין כל עלמין, וכל חיילין קדישין מניה אתזנו וקיימי על קיומיהון.

Y él es el palacio santo y oculto, en que todos los grados están reunidos y ocultos en su interior. Y en el cuerpo de este palacio están todos los mundos, y todas las huestes santas se nutren de él y subsisten sobre sus bases.

הוא הכה את שני אריאל מואב, תרין מקדשין קיימין בגיניה, ואתזנו מניה, מקדש ראשון ומקדש שני, כיון דאיהו אסתלק נגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע, כביכול הוא הכה לון וחריב לון, ושצי לון.

«Él hirió a los dos ariel de Moab» [2S 23:20]: los dos santuarios subsisten por él y se nutren de él, el primer santuario y el segundo santuario. Cuando él ascendió, el flujo que fluía desde arriba fue retenido; como si Él los hubiera herido, los hubiera destruido y los hubiera aniquilado.

וכרסייא קדישא נפלת, הה"ד ואני בתוך הגולה. ההוא דרגא דאקרי אני, הוא בתוך הגולה. אמאי, על נהר כבר, על נהר דנגיד ונפיק דפסיק מימוי ומבועוי, ולא אנגיד כד בקדמיתא. הה"ד ונהר יחרב ויבש, יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני. ובג"כ הוא הכה את שני אריאל מואב. מואב: דהוו מאב דבשמיא, ואתחרבו ואשתציאו בגיניה, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל כלהו אתחשכו.

Y el Trono santo cayó. Esto es lo que está escrito: «Y yo estaba en medio de los desterrados» [Ez 1:1]. Aquel grado que se llama «yo» (ani) está en medio de los desterrados. ¿Por qué? «Junto al río Quebar» [ibíd.]: junto al río que fluía y salía y cuyas aguas y manantiales se cortaron, y no fluyó como al principio. Esto es lo que está escrito: «Y el río se agotará y se secará» [Job 14:11]: se agotó en el primer templo, y se secó en el segundo templo. Y por eso: «Él hirió a los dos ariel de Moab». Mo-av: porque eran de un padre (me-av) en los cielos, y se destruyeron y fueron aniquilados por su causa, y todas las luces que alumbraban a Israel se oscurecieron.^✦

ותו הוא ירד והכה את הארי. בזמנין קדמאין, כד האי נהר הוה משיך מימוי לתתא, הוו קיימין ישראל בשלימו, דדבחין דבחין, וקרבנין לכפרא על נפשייהו, וכדין, הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה, והוו חמאן ליה ע"ג מדבחא, רביץ על טרפיה, אכיל קרבנין כגבר תקיף. וכל כלבין הוו מתטמרין מקמיה, ולא נפקי לבר.

Y además: «Y descendió e hirió al león» [2S 23:20]. En los tiempos antiguos, cuando este río extendía sus aguas hacia abajo, Israel estaba en plenitud, con sacrificios y ofrendas para expiar por sus almas, y entonces bajaba de arriba la imagen de un león, y lo veían sobre el altar, echado sobre su presa, comiendo las ofrendas como un hombre fuerte. Y todos los perros se escondían ante él y no salían afuera.

כיון דגרמו חובין, איהו נחית לגו דרגין דלתתא, וקטיל לההוא אריה, דלא בעא למיהב ליה טרפיה כדבקדמיתא, כביכול קטיל ליה. הוא הכה את הארי ודאי, לתוך הבור, לעינהא דסטרא אחרא בישא. כיון דחמאת הכי, ההוא סטרא אחרא אתתקפת ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין. ומה שמיה דההוא אריה, אוריאל, דאנפוי אנפי אריה. ומה שמיה דההוא כלבא. בלאדן שמיה, דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא ואנפי כלבא.

Cuando las culpas causaron [el daño], él descendió a los grados inferiores y mató a ese león, pues no quiso darle su presa como al principio; como si lo mató. «Él hirió al león» ciertamente, «dentro del pozo», en el hoyo del Otro Lado malvado. Cuando esto vio, ese Otro Lado se fortaleció y envió a un perro a comer las ofrendas. ¿Y cuál es el nombre de ese león? Uriel, pues su rostro es rostro de león. ¿Y cuál es el nombre de ese perro? Su nombre es Biladán, que no está incluido entre los hombres, sino que es perro y rostro de perro.^✦

ביום השלג, ביומא דגרמו חובין, ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה ועל דא כתיב לא תירא לביתה משלג, דא דינא עלאה, אמאי, בגין דכל ביתה לבוש שנים, ויכיל למיסבל אשא תקיפא. עד כאן רזא דקרא.

«En el día de la nieve» [2S 23:20]: en el día en que las culpas lo causaron, y el juicio se dictó arriba por parte del tribunal supremo. Y por eso está escrito: «No teme por su casa a la nieve» [Pr 31:21]: este es el juicio supremo. ¿Por qué? Porque «toda su casa va vestida de escarlata» (shanim), y puede soportar el fuego fuerte. Hasta aquí el secreto del versículo.^✦

מה כתיב בתריה, והוא הכה את איש מצרי, איש מראה. הכא רזא דקרא אתא לאודעא, די בכל זמנא דישראל חבו, איהו אסתלק ומנע מנייהו כל טבין, וכל נהורין דהוו נהירין לון. הוא הכה את איש מצרי, דא נהורא, דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל. ומאן איהו, משה. דכתיב ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו', ותמן אתיליד, ותמן אתרבי, ותמן אסתליק לנהורא עלאה.

¿Qué está escrito después? «Y él hirió a un egipcio, hombre de aspecto» [2S 23:21]. Aquí viene el secreto del versículo para dar a conocer que, cada vez que Israel pecaba, él se retiraba y les retenía todos los bienes y todas las luces que les alumbraban. «Hirió a un egipcio»: esto es la luz, aquella luz que alumbraba a Israel. ¿Y quién es? Moisés. Pues está escrito: «Y dijeron: Un hombre egipcio nos libró, etc.» [Ex 2:19]; allí nació, allí se crió y allí ascendió a la luz suprema.^✦

איש מראה: כד"א ומראה ולא בחידות. איש, כד"א איש האלהים, כביכול, בעלה דההוא מראה, כבוד ה'. דזכה לאנהגא דרגא דא בכל רעותיה בארעא, מה דלא זכי בר נש אחרא.

«Hombre de aspecto» (ish mar'eh): como se dice: «a la vista y no en enigmas» [Nm 12:8]. «Hombre» (ish): como se dice: «hombre de Dios» [Dt 33:1]; por así decirlo, es esposo de esa visión, la gloria del Eterno. Pues mereció conducir este grado con toda su voluntad en la tierra, lo que ningún otro hombre mereció.

וביד המצרי חנית. דא מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה, כד"א ומטה האלהים בידי. ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא, ובהאי חב בסלע. כד"א ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר ליה קב"ה: משה לא יהבית לך מטה דילי להאי, חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה.

«Y en la mano del egipcio había una lanza» [2S 23:21]. Esta es la vara de Dios, que le fue entregada en su mano, como se dice: «y la vara de Dios en mi mano» [Ex 17:9]. Y esta es la vara que fue creada en la víspera del sábado al anochecer, y grabado en ella el nombre santo, grabado santo, y con ella pecó en la roca, como se dice: «e hirió la roca con su vara dos veces» [Nm 20:11]. Le dijo el Santo, bendito sea: Moisés, no te di mi vara para esto; por tu vida, no estará en tu mano de aquí en adelante.^✦

מיד וירד אליו בשבט, בדינא קשיא. ויגזול את החנית מיד המצרי. דמההיא שעתא אתמנע מניה, ולא הוה בידיה לעלמין. ויהרגהו בחניתו. על ההוא חובא דמחא בההוא מטה, מת, ולא עאל לארעא קדישא, ואתמנע נהורא דא מישראל.

En seguida: «Y descendió a él con vara» [2S 23:21], con juicio severo. «Y arrebató la lanza de la mano del egipcio», pues desde esa hora le fue retenida y no estuvo más en su mano. «Y lo mató con su propia lanza.» Por ese pecado de haber golpeado con esa vara, murió, y no entró en la tierra santa, y esa luz fue retenida a Israel.

מן השלשים הכי נכבד: אלין שלשים שנה עלאין, דאיהו נטיל מנהון, ואנגיד לתתא, ומנייהו איהו הוה נטיל ואתקרב, ואל השלשה לא בא, אינון הוו אתיאן לגביה, ויהבי ליה ברעותא דלבא, ואיהו לא הוי אתי לגביהון.

«De entre los treinta fue el más honrado» [2S 23:23]: esos son los treinta años supremos, de los cuales él tomó y los hizo fluir hacia abajo, y de ellos tomaba y se acercaba. «Pero a los tres no llegó» [ibíd.]: ellos venían a él y le daban de buen grado, y él no iba a ellos.

ואף על גב דלא עאל במניינא וחושבנא דלהון. וישימהו דוד אל משמעתו. דלא אתפרש מלוחא דלביה [7a] לעלמין, לית פרודא להון לעלמין. דוד שם ליה לביה ואיהו לאו לדוד. בגין דתושבחן, ושירין ורחמין דסיהרא עביד לשמשא, איהי משיכת ליה לגבה למהוי דיוריה בהדה. ודא איהו וישימהו דוד אל משמעתו.

Y aunque no entró en su número y cuenta. «Y David lo puso en su guardia» [2S 23:23]: pues no se apartó de la tabla de su corazón [7a] jamás, no hay separación entre ellos jamás. David puso en su corazón [a él], y él no a David. Porque las alabanzas, y los cantos, y las ternuras que la luna hace al sol, ella lo atrae hacia sí para que su morada esté con ella. Y esto es «y David lo puso en su guardia».

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא קמיה. אדהכי והכי לא חמו ליה, קמו ואסתכלו לכל סטרין ולא חמו ליה. יתבו ובכו ולא יכילו למללא דא לדא. לבתר שעתא, אמר רבי אבא, ודאי הא דתנינן דבכל ארחא דצדיקייא אזלין, ומילי דאורייתא בינייהו, דאינון זכאין דההוא עלמא אתיאן לגביהון. ודאי דא הוא רב המנונא סבא דאתי לגבן מההוא עלמא, לגלאה לן מלין אלין, ועד לא נשתמודע ביה, אזל ליה ואתכסי מינן. קמו והוו בעו למטען לחמרי ולא אזלו, בעו למטען ולא אזלו, דחילו ואנחו לון לחמרי. ועד יומא, הוו קראן לההוא אתר, דוך דחמרי.

Rabí Elazar y Rabí Abá cayeron ante él. Entretanto y de pronto no lo vieron; se levantaron y miraron a todos los lados y no lo vieron. Se sentaron y lloraron y no podían hablar el uno al otro. Después de un rato, dijo Rabí Abá: Ciertamente, lo que enseñamos, que en todo camino de los justos caminan, y palabras de Torá entre ellos, que los dichosos de aquel mundo vienen a ellos. Ciertamente este es Rav Hamnuná el Anciano, que vino a nosotros desde aquel mundo para revelarnos estas palabras; y antes de que lo reconociéramos, se fue y se ocultó de nosotros. Se levantaron y quisieron cargar sus asnos y no avanzaron; quisieron cargar y no avanzaron; temieron y dejaron descansar a sus asnos. Y hasta hoy llaman a ese lugar «el sitio de los asnos».

פתח רבי אלעזר ואמר. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. כמה הוא טבא עלאה ויקירא דזמין קב"ה למעבד גבי בני נשא, לאינון זכאין עלאין דחלי חטאה דמשתדלי באורייתא, כד עאלין לההוא עלמא. טובך לא כתיב אלא רב טובך, ומאן איהו זכר רב טובך יביעו. ודא איהו ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין, דאיהו זכר רב טובך. ודאי איהו, ורב טוב לבית ישראל וגו'.

Comenzó Rabí Elazar y dijo: «¡Cuán grande es tu bondad, que guardaste para los que te temen, etc.!» [Sal 31:20]. Cuán grande es el bien supremo y precioso que el Santo, bendito sea, dispondrá para los hombres, para esos justos supremos que temen el pecado y se esfuerzan en la Torá, cuando entren en aquel mundo. No está escrito «tu bondad» sino «cuán grande es tu bondad» (rav tuvjá). ¿Y quién es? «Memoria de tu gran bondad brotarán» [Sal 145:7]: ese es el deleite de la vida que fluye del mundo venidero hacia el Viviente de los mundos, que es «memoria de tu gran bondad». Ciertamente es él, y «la gran bondad para la casa de Israel, etc.» [Is 63:7].

תו מה רב טובך, הכא אגליף רזא דחכמתא, וכל רזין אתכלילו הכא, מ"ה: כמה דאתמר. רב: דא אילנא ר"ב ותקיף. בגין דאית אילנא אחרא זוטא מניה, ודא הוא רב, ואעיל ליה ברום רקיעין.

Además, «mah rav tuvjá»: aquí se grabó el secreto de la sabiduría, y todos los secretos están incluidos aquí: Mah, como se dijo. Rav: este es el árbol grande (rav) y fuerte, pues hay otro árbol menor que él, y este es rav, y lo introdujo en lo alto de los firmamentos.^✦

טובך: דא אור דאתברי ביומא קדמאה. אשר צפנת ליראיך: בגין דגניז ליה לצדיקייא בההוא עלמא. פעלת: דא גן עדן עלאה. דכתיב מכון לשבתך פעלת ה' ודא הוא פעלת לחוסים בך.

«Tu bondad»: esta es la luz que fue creada el primer día. «Que guardaste para los que te temen»: pues la guardó para los justos en aquel mundo. «Obraste» (pa'alta): este es el Jardín del Edén supremo, pues está escrito: «El lugar que preparaste para tu morada, oh Eterno» [Ex 15:17], y esto es «obraste para los que se refugian en ti».

נגד בני אדם, דא גן עדן דלתתא, דכל צדיקייא תמן קיימי ברוחא דאתלבש בלבוש יקר, כגוונא ודיוקנא דהאי עלמא, ודא איהו נגד בני אדם בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי עלמא. וקיימי תמן, ופרחי באוירא וסלקו לגו מתיבתא דרקיעא בההוא ג"ע דלעילא, ופרחי ואסתחיין בטלי נהרי אפרסמונא דכיא ונחתי ושראן לתתא.

«Ante los hijos del hombre» (neged bnei adam): este es el Jardín del Edén inferior, donde todos los justos están en el espíritu vestido con una vestidura preciosa, a semejanza y figura de este mundo, y esto es «ante los hijos del hombre», con esa figura de los hijos del hombre de este mundo. Y están allí, y vuelan por el aire y suben a la academia del firmamento en ese Jardín del Edén de arriba, y vuelan y se bañan en el rocío de los ríos de bálsamo puro, y bajan y reposan abajo.

ולזמנין אתחזון נגד בני אדם למעבד לון נסין, כמלאכין עלאין, כגוונא דחזינא השתא נהירו דבוצינא עלאה. ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע רזין דחכמתא יתיר.

Y a veces se les aparece «ante los hijos del hombre» para hacerles milagros, como ángeles supremos, de la manera en que vimos ahora la luz de la lámpara suprema. Y no merecimos contemplar ni conocer más secretos de la sabiduría.

פתח רבי אבא ואמר, ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו, אע"ג דמנוח לא הוה ידע מאי עבידתיה, אמר, הואיל וכתיב כי לא יראני האדם וחי, ודאי אנן חזינן, ובג"כ מות נמות. ואנן חמינן וזכינן לנהורא דא דהוה אזיל בהדן, ונתקיים בעלמא. דהא קב"ה שדריה לגבן, לאודעא לן רזין דחכמתא דגלי, זכאה חולקנא.

Comenzó Rabí Abá y dijo: «Y dijo Manoaj a su mujer: Ciertamente moriremos, porque hemos visto a Dios» [Jc 13:22]. Aunque Manoaj no sabía cuál era su misión, dijo: Puesto que está escrito «pues no me verá el hombre y vivirá» [Ex 33:20], ciertamente nosotros hemos visto, y por eso «moriremos». Pero nosotros vimos y merecimos esta luz que iba con nosotros, y se mantuvo en el mundo. Pues el Santo, bendito sea, lo envió a nosotros para darnos a conocer secretos de la sabiduría que reveló. Dichosa nuestra suerte.

אזלו, מטו לחד טורא, והוה נטי שמשא. שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא, ואמרי שירתא. עד דהוי אזלי, שמעו חד קלא תקיפא דהוה אמר, בני אלהין קדישין אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא, אינון בוציני בני מתיבתא, אתכנשו לדוכתייהו לאשתעשעא במאריכון באורייתא. דחילו אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבי.

Fueron y llegaron a un monte, y el sol declinaba. Las ramas del árbol del monte comenzaron a golpearse unas con otras y a decir un canto. Mientras caminaban, oyeron una voz fuerte que decía: Hijos de seres santos, los que se dispersaron entre los vivos de este mundo, esas lámparas, hijos de la academia, reúnanse en sus lugares para deleitarse con sus maestros en la Torá. Estos temieron, se detuvieron en su lugar y se sentaron.

אדהכי נפיק קלא כמלקדמין, ואמר טנרין תקיפין פטישין רמאין, הא מארי דגוונין מרקמא בציורין קאים על אצטוונא, עולו ואתכנשו. בההיא שעתא שמעו קל ענפי דאילנין רב ותקיף, והוו אמרי קול ה' שובר ארזים. נפלו על אנפייהו רבי אלעזר ורבי אבא, ודחילו סגיא נפל עליהו, קאמו בבהילו ואזלו ולא שמעו מידי. נפקו מן טורא ואזלי.

Entretanto salió una voz como antes y dijo: Tanrín fuertes, martillos elevados: he aquí que el Señor de los colores, bordado con figuras, está en el pórtico; entren y reúnanse. En esa hora oyeron el sonido de las ramas de los árboles, grande y fuerte, que decían: «La voz del Eterno quiebra los cedros» [Sal 29:5]. Rabí Elazar y Rabí Abá cayeron sobre sus rostros, y un gran temor cayó sobre ellos; se levantaron con presura y fueron, y no oyeron nada más. Salieron del monte y siguieron.^✦

כד מטו לבי רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא, חמו לרבי שמעון בן יוחאי תמן, חדו. [7b] חדי רבי שמעון, אמר לון, ודאי ארחא דנסין ואתין עלאין קא עברתון, דאנא דמיכנא השתא, וחמינא לכו, ולבניהו בן יהוידע דקא משדר לכו תרין עטרין, על ידא דחד סבא, לאעטרא לכו. ודאי, בארחא דא קב"ה הוה. תו, דחמינא אנפייכו משניין. אמר רבי יוסי יאות אמרתון, דחכם עדיף מנביא. אתא רבי אלעזר ושוי רישי בין ברכוי דאבוי וסח עובדא.

Cuando llegaron a casa de Rabí Yosi, hijo de Rabí Shimón ben Lakunia, vieron allí a Rabí Shimón ben Yojái, y se alegraron. [7b] Se alegró Rabí Shimón y les dijo: Ciertamente han recorrido un camino de milagros y señales supremos, pues yo ahora dormía y los veía a ustedes, y a Benayá hijo de Yehoyadá, que les enviaba dos coronas por mano de un anciano, para coronarlos. Ciertamente, el Santo, bendito sea, estaba en este camino. Además, veo sus rostros cambiados. Dijo Rabí Yosi: Bien han dicho, pues el sabio es preferible al profeta. Vino Rabí Elazar, puso su cabeza entre las rodillas de su padre y le contó lo ocurrido.

דחיל רבי שמעון ובכה. אמר, ה' שמעתי שמעך יראתי. האי קרא חבקוק אמר, בשעתא דחמא מיתתיה, ואתקיים על ידא דאלישע. אמאי אקרי חבקוק. בגין דכתיב למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ודא בריה דשונמית הוה. ותרין חבוקין הוו, חד דאימיה, וחד דאלישע. דכתיב וישם פיו על פיו.

Rabí Shimón se estremeció y lloró. Dijo: «Eterno, oí tu fama, temí» [Hab 3:2]. Este versículo lo dijo Habacuc cuando vio su muerte, y subsistió por mano de Eliseo. ¿Por qué se llama Habacuc? Porque está escrito: «Por este tiempo, en el año que viene, tú abrazarás [jobéket] un hijo» [2R 4:16]. Y este era el hijo de la sunamita. Y fueron dos abrazos, uno de su madre y otro de Eliseo, pues está escrito: «y puso su boca sobre su boca» [2R 4:34].

אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן, אגליף עלוי בתבין. בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא כד מית, פרחו מניה. והשתא דאלישע חבק ליה, אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן. ואתוון דאילין שבעין ותרין שמהן גליפין, אינון מאתן ושיתסר אתוון.

Encontré en el libro del rey Salomón un nombre grabado de setenta y dos nombres, en cuyas letras fue grabado. Porque las letras del alfabeto con que su padre lo había grabado al principio huyeron de él cuando murió. Y ahora que Eliseo lo abrazó, grabó en él todas esas letras de los setenta y dos nombres. Y las letras de estos setenta y dos nombres grabados son doscientas dieciséis letras.^✦

וכלהו אתוון אגליף ברוחיה אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן, וקרא ליה חבקוק. שמא דאשלים לכל סטרין, אשלים לחבוקין, כדאתמר, ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא. בתבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה, ועל דא אקרי חבקוק.

Y todas las letras las grabó Eliseo con su espíritu, para sostenerlo con las letras de los setenta y dos nombres, y lo llamó Habacuc. Nombre que completó todos los lados, completó los abrazos, como se dijo, y completó el secreto de las doscientas dieciséis letras del nombre santo. Con las letras (tevin) subsistió para devolver su espíritu, y con las letras (otiot) subsistió todo su cuerpo sobre su base; y por eso se llama Habacuc.

ואיהו אמר ה' שמעתי שמעך יראתי, שמענא מה דהוה לי דאטעימנא מההוא עלמא, ודחילנא. שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר ה' פעלך דעבדת לי בקרב שנים יהון חייהו, כמו, חייו. וכל מאן דאתקשר באינון שנים קדמוניות, חיין אתקשרו ביה. בקרב שנים תודיע, לההוא דרגא דלית בה חיין כלל.

Y él dijo: «Eterno, oí tu fama, temí». Oí lo que me ocurrió, pues probé de aquel mundo, y temí. Comenzó a pedir misericordia para sí y dijo: «Eterno, tu obra, que hiciste por mí, en medio de los años dale vida» [Hab 3:2]: «su vida», como «jayav». Y todo el que se une a esos años antiguos, la vida se une a él. «En medio de los años darás a conocer» [ibíd.]: a ese grado que no tiene vida en absoluto.^✦

בכה רבי שמעון ואמר, אוף אנא ממה דשמענא דחילנא לקב"ה. זקיף ידוי על רישיה, ואמר, ומה רב המנונא סבא נהירו דאורייתא, זכיתון אתון למחמי אפין באפין, ולא זכינא ביה. נפל על אנפוי, וחמא ליה מעקר טורין, מנהיר שרגין בהיכלא דמלכא משיחא. אמר ליה: רבי, בההוא עלמא, תהון שבבין מארי אולפנין, קמי קב"ה. מההוא יומא, הוה קרי לר' אלעזר בריה ולרבי אבא פני"אל, כמא דאת אמר כי ראיתי אלהים פנים אל פנים.

Rabí Shimón lloró y dijo: También yo, por lo que oí, temí al Santo, bendito sea. Alzó sus manos sobre su cabeza y dijo: Si Rav Hamnuná el Anciano, luz de la Torá, ustedes merecieron verlo cara a cara, y yo no merecí [verlo]... Cayó sobre su rostro y lo vio desarraigando montes, encendiendo lámparas en el palacio del rey Mesías. Le dijo: Maestro, en aquel mundo serán ancianos, señores de enseñanzas, ante el Santo, bendito sea. Desde ese día llamaba a Rabí Elazar su hijo y a Rabí Abá Peni-El, como se dice: «Pues he visto a Dios cara a cara» [Gn 32:31].^✦