Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 14

רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא, בליליא דכלה אתחברת בבעלה, דתנינן כל אינון חבריא דבני היכלא דכלה, אצטריכו בההיא ליליא, דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת, למלעי באורייתא, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי, וברזי דחכמתא. בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא. ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון, ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא. וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני חופתא. וכיון דעאלת לחופתא, קב"ה שאיל עלייהו ומברך לון, ומעטר לון בעטרהא דכלה, זכאה חולקהון.

Rabí Shimón estaba sentado esforzándose en la Torá, en la noche en que la novia se unió a su marido, pues enseñamos: todos aquellos compañeros, miembros del palacio de la novia, necesitan [estar] en esa noche, en que la novia está dispuesta a estar al día siguiente bajo el palio con su marido, para estar con ella toda esa noche y alegrarse con ella en el adorno con que se adorna: esforzarse en la Torá, de la Torá a los Profetas, y de los Profetas a los Escritos, y en las interpretaciones de los versículos y en los secretos de la sabiduría. Porque estos son sus adornos y sus joyas. Y ella y sus doncellas entran y se colocan sobre sus cabezas, y se adorna con ellos y se alegra con ellos toda esa noche. Y al día siguiente no entra al palio sino con ellos, y a estos se los llama «hijos del palio». Y cuando ha entrado al palio, el Santo, bendito sea, pregunta por ellos, los bendice y los corona con las coronas de la novia; dichosa su suerte.

והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא, ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו, והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא. אמר לון רבי שמעון: בני, זכאה חולקכון, בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו, בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה, כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא, וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה.

Y Rabí Shimón y todos los compañeros entonaban cantos con el canto de la Torá, y cada uno de ellos renovaba palabras de Torá, y se alegraba Rabí Shimón y todos los demás compañeros. Les dijo Rabí Shimón: Hijos míos, dichosa su suerte, porque mañana la novia no entrará al palio sino con ustedes, pues todos los que arreglan sus adornos en esta noche y se alegran en ella, todos serán anotados y escritos en el libro de los memoriales, y el Santo, bendito sea, los bendice con setenta bendiciones y con coronas del mundo supremo.

פתח רבי שמעון ואמר השמים מספרים כבוד אל וגו', קרא דא הא אוקימנא ליה. אבל בזמנא דא, דכלה אתערא למיעל לחופה ביומא דמחר, אתתקנת ואתנהירת בקישוטהא, בהדי חברייא דחדאן עמה כל ההיא ליליא, ואיהי חדאת עמהון.

Rabí Shimón abrió y dijo: «Los cielos narran la gloria de Dios, etc.» [Sal 19:2]. Este versículo ya lo hemos explicado. Pero en este tiempo, en que la novia se dispone a entrar al palio el día de mañana, se arregla y resplandece con sus adornos, junto con los compañeros que se alegran con ella toda esta noche, y ella se alegra con ellos.

וביומא דמחר כמה אוכלוסין חיילין ומשריין מתכנשין בהדה, ואיהי וכלהו, מחכאן לכל חד וחד דתקינו לה בהאי ליליא, כיון דמתחברן כחדא ואיהי חמאת לבעלה, מה כתיב, השמים מספרים כבוד אל. השמים, דא חתן דעאל לחופה. מספרים, מנהרין כזוהרא דספיר, דנהיר וזהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא.

Y el día de mañana, cuántas multitudes, huestes y campamentos se reúnen con ella, y ella y todos ellos aguardan a cada uno de los que la arreglaron en esta noche; cuando se unen juntos y ella ve a su marido, ¿qué está escrito? «Los cielos narran la gloria de Dios». «Los cielos» es el novio que entra al palio. «Narran» (mesapperim): iluminan como el resplandor del zafiro (sapir), que alumbra y brilla de extremo a extremo del mundo.^✦

כבוד אל, דא כבוד כלה דאקרי אל, דכתיב אל זועם בכל יום. בכל יומי שתא אקרי אל, והשתא, דהא עאלת לחופה, אקרי כבוד, ואקרי אל, יקר על יקר. נהירו על נהירו, ושלטנו על שלטנו.

«La gloria de Dios (El)»: esta es la gloria de la novia, que se llama «El», como está escrito: «Dios (El) se indigna cada día» [Sal 7:12]. Todos los días del año se llama «El», y ahora, que ha entrado al palio, se llama «gloria» y se llama «El»: honra sobre honra, luz sobre luz, dominio sobre dominio.

כדין בההיא שעתא, דשמים עאל לחופה ואתי ונהיר לה, כל אינון חברייא דאתקינו לה, כלהו אתפרשי בשמהן תמן, הה"ד ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מעשה ידיו, אלין אינון מארי קיימא דברית, אקרון מעשה ידיו, כד"א ומעשה ידינו כוננהו, דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש.

Entonces, en esa hora, cuando el cielo entra al palio y viene y la ilumina, todos aquellos compañeros que la arreglaron se distinguen allí por sus nombres, como está dicho: «y la obra de sus manos proclama el firmamento». «La obra de sus manos»: estos son los dueños del pacto de la alianza, que se llaman «obra de sus manos», como se dice «y la obra de nuestras manos confírmala» [Sal 90:17]; esto es, la alianza del pacto, que está sellada en la carne del hombre.

רב המנונא סבא אמר הכי, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, דלא יהיב בר נש פומיה, למיתי להרהורא בישא, ויהא גרים למחטי לההיא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא. דאלו עביד כן משכין ליה לגיהנם, וההוא דממונה על גיהנם דומ"ה שמיה, וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה, וקאים על פתחא דגיהנם, וכל אינון דנטרו ברית קדישא, בהאי עלמא, לית ליה רשו למקרב בהו.

Rav Hamnuná el Anciano dijo así: «No permitas que tu boca haga pecar a tu carne» [Ec 5:5], es decir, que el hombre no entregue su boca a que le venga un mal pensamiento y sea causa de pecar contra aquella carne santa en que está sellada la alianza santa. Pues si hace así, lo arrastran a la Guehena, y el encargado de la Guehena, Dumá es su nombre, y con él muchas miríadas de ángeles destructores, está de pie a la puerta de la Guehena; y a todos los que guardaron la alianza santa en este mundo, no tiene permiso de acercarse a ellos.

דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא, דחיל, בההיא שעתא סליק דומ"ה קמי קב"ה. ואמר ליה, מארי דעלמא [8b] כתיב בתורה, ואיש אשר ינאף את אשת איש, וכתיב ואל אשת עמיתך וגו', דוד דקלקל ברית בערוה מהו. אמר ליה קב"ה, דוד זכאה הוא, וברית קדישא על תקוניה קיימא, דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא.

El rey David, en la hora en que le ocurrió aquel suceso, tuvo miedo; en aquella hora subió Dumá ante el Santo, bendito sea, y le dijo: Señor del mundo, [8b] está escrito en la Torá: «Y el hombre que adultere con la mujer de otro» [Lv 20:10], y está escrito «Y a la mujer de tu prójimo, etc.» [Lv 18:20]; David, que dañó la alianza con una relación prohibida, ¿qué [le corresponde]? Le dijo el Santo, bendito sea: David es justo, y la alianza santa está en su debido estado, pues está manifiesto ante mí que Bat Sheva le estaba destinada desde el día en que fue creado el mundo.

אמר ליה אי קמך גלי, קמיה לא גלי. אמר ליה, ותו בהיתרא הוה מה דהוה, דהא כל אינון דעאלו לקרבא, לא עאל חד מנייהו עד דאפטר בגט לאנתתיה. אמר ליה אי הכי, הוה ליה לאורכא תלת ירחי ולא אוריך. אמר ליה, במאי אוקים מלה, באתר דחיישינן דהיא מעוברת, וגלי קדמי דאוריה לא קריב בה לעלמין, דהא שמי חתים בגויה לסהדותא, כתיב אוריה, וכתיב אוריהו, שמי חתום בהדיה, דלא שמש בה לעלמין.

Le dijo: Si ante ti está manifiesto, ante él no estaba manifiesto. Le dijo: Además, lo que ocurrió era cosa permitida, pues todos los que entraban a la guerra, ninguno de ellos entraba sin haberse despedido de su mujer con un acta de divorcio. Le dijo: Si es así, debió haber esperado tres meses y no esperó. Le dijo: ¿En qué fundas la cuestión? En un caso en que sospechamos que ella esté embarazada; pero está manifiesto ante mí que Urías nunca se acercó a ella, pues mi nombre está sellado dentro de él como testimonio: está escrito «Urías» (Uriyá), y está escrito «Uriyahu»; mi nombre está sellado con él, de modo que nunca cohabitó con ella.^✦

אמר ליה, מארי דעלמא, הא מה דאמרית, אי קמך גלי דלא שכיב בהדה אוריה, קמיה מי גלי, הוה ליה לאורכא לה תלת ירחי, ותו אי ידע דלא שכיב בהדה לעלמין, אמאי שדר לה דוד ופקיד עליה לשמשא באנתתיה, דכתיב רד לביתך ורחץ רגליך.

Le dijo: Señor del mundo, lo que dije: si ante ti está manifiesto que Urías no se acostó con ella, ¿acaso ante él estaba manifiesto? Debía haber esperado tres meses. Y además, si sabía que nunca se acostó con ella, ¿por qué David lo envió y le ordenó cohabitar con su mujer, como está escrito «Desciende a tu casa y lávate los pies» [2 S 11:8]?

אמר ליה, ודאי לא ידע, אבל יתיר מתלת ירחי אוריך, דהא ארבע ירחי הוו, דהכי תנינן בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא בכל ישראל, והוו עם יואב בשבעה יומין דסיון, ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון: סיון ותמוז ואב ואלול, אשתהו שם. ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורי מחל ליה קב"ה ההוא חובא. ואית דאמרי בז' באדר אעבר כרוזא, ואתכנשו בחמיסר דאייר, ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורא אתבשר גם יי' העביר חטאתך לא תמות. מאי לא תמות, לא תמות בידא דדומה.

Le dijo: Ciertamente no sabía, pero esperó más de tres meses, pues fueron cuatro meses, ya que así enseñamos: el veinticinco de Nisán David hizo pasar un pregón por todo Israel, y estuvieron con Yoav a siete [días] de Siván, y fueron y devastaron la tierra de los hijos de Amón: Siván, Tamuz, Av y Elul se demoraron allí. Y el veinticuatro de Elul ocurrió lo que ocurrió con Bat Sheva, y en el día de Kipur el Santo, bendito sea, le perdonó aquella culpa. Y hay quienes dicen que el siete de Adar hizo pasar el pregón, y se reunieron el quince de Iyar, y el quince de Elul ocurrió lo que ocurrió con Bat Sheva, y en el día de Kipur se le anunció: «También el Eterno ha hecho pasar tu pecado; no morirás» [2 S 12:13]. ¿Qué es «no morirás»? No morirás en manos de Dumá.

אמר דומה: מארי דעלמא, הא מלה חדא אית לי גביה, דאיהו אפתח פומיה ואמר חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת, ואיהו דן לנפשיה. טרונייא אית לי עליה. אמר ליה, לית לך רשו, דהא אודי לגבאי ואמר חטאתי לה', ואע"ג דלא חב. אבל במה דחטא באוריה, עונשא כתבית עליה, וקבל. מיד אהדר דומ"ה לאתריה בפחי נפש.

Dijo Dumá: Señor del mundo, una sola cosa tengo contra él: que él abrió su boca y dijo «Vive el Eterno, el hombre que hizo esto es digno de muerte» [2 S 12:5], y él mismo se juzgó. Tengo un reclamo contra él. Le dijo: No tienes permiso, pues él confesó ante mí y dijo «He pecado contra el Eterno» [2 S 12:13], aunque no pecó [en aquello]. Pero en lo que pecó con Urías, escribí contra él un castigo, y lo aceptó. De inmediato regresó Dumá a su lugar con el ánimo abatido.

ועל דא אמר דוד, לולי יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. לולי ה' עזרתה לי, דהוה אפוטרופא דילי. כמעט שכנה וגו', מהו כמעט, כחוטא דקיק. כשיעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא, כההוא שיעורא הות דלא שכנה דומה נפשי.

Y por eso dijo David: «Si el Eterno no me hubiera ayudado, por poco habría morado en el silencio (Dumá) mi alma» [Sal 94:17]. «Si el Eterno no me hubiera ayudado»: pues era mi abogado. «Por poco habría morado, etc.»: ¿qué es «por poco» (kimat)? Como un hilo fino. Según la medida que hay entre mí y el Otro Lado, así fue la medida en que no moró Dumá en mi alma.^✦

ובג"כ בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה כדוד, בגין דלא יכיל למימר לדומה, כי שגגה היא, כמה דהוה לדוד, ונצח ליה קב"ה בדינא. למה יקצוף האלהים על קולך, על ההוא קול דאיהו אמר. וחבל את מעשה ידיך, דא בשר קדש ברית קדישא דפגים ואתמשך בגיהנם על ידא דדומה.

Y por eso debe el hombre guardarse de decir una palabra como [la de] David, para no poder decir a Dumá «fue un error» [Ec 5:5], como le ocurrió a David, a quien el Santo, bendito sea, dio la victoria en el juicio. «¿Por qué se ha de enojar Dios por tu voz?» [Ec 5:5]: por aquella voz que él dijo. «Y destruir la obra de tus manos»: esta es la carne santa, la alianza santa, que fue dañada y arrastrada a la Guehena por mano de Dumá.

ובג"כ ומעשה ידיו מגיד הרקיע, אלין אינון חברייא דאתחברו בכלה דא. ומארי קיימא דילה. מגיד ורשים כל חד וחד. מאן הרקיע. דא איהו הרקיע דביה חמה ולבנה וככביא ומזלי, ודא איהו ספר זכרון, איהו מגיד ורשים להו וכתיב להו, למהוי בני היכלא ולמעבד רעותהון תדיר.

Y por eso «y la obra de sus manos proclama el firmamento»: estos son los compañeros que se unieron a esta novia, y los dueños de su pacto. «Proclama» y anota a cada uno. ¿Quién [es] «el firmamento»? Este es el firmamento en que están el sol, la luna, las estrellas y las constelaciones, y este es el libro de memorias; él proclama y los anota y los escribe, para que sean miembros del palacio y hagan siempre su voluntad.

יום ליום יביע אומר, יומא קדישא מאינון יומין עלאין דמלכא משבחין לון לחברייא, ואמרין, ההיא מלה דאמר כל חד לחבריה. יומא ליומא יביע ההוא אומר ומשבח ליה. ולילה ללילה, כל דרגא דאשלים בליליא, משבח דא לדא, ההוא דעת דכל חד מחבריה, ובשלימו סגי אתעבידו לון חברין ורחימין.

«Un día a otro día emite palabra» [Sal 19:3]: el día santo, de esos días supremos del Rey, alaban a los compañeros y dicen aquella palabra que dijo cada uno a su compañero. El día al día emite aquella palabra y lo alaba. «Y noche a noche»: cada grado que se completó en la noche alaba uno al otro, ese conocimiento de cada uno por su compañero, y con gran perfección se hacen amigos y queridos.

אין אומר ואין דברים בשאר מילין דעלמא. דלא אשתמעו קמי מלכא קדישא ולא בעי למשמע לון. אבל הני מילי, בכל הארץ יצא קום. עבדי [9a] משיחא אינון מלין, מדורי עלאי ומדורי תתאי. מאלין אתעבידו רקיעין, ומאלין ארץ מההיא תושבחתא. ואי תימא, דאינון מלין באתר חד. משטטא בעלמא, בקצה תבל מליהם.

«No hay dicho ni palabras» [Sal 19:4] en los demás asuntos del mundo, que no se oyen ante el Rey santo y no quiere escucharlos. Pero estas palabras: «Por toda la tierra salió su línea» [Sal 19:5]. Estas palabras hacen [9a] una medida: moradas superiores y moradas inferiores. De estas se hicieron los firmamentos, y de aquellas la tierra, a partir de aquella alabanza. Y si dices que esas palabras están en un solo lugar: vaga por el mundo, «hasta el extremo del orbe sus palabras».^✦

וכיון דאתעבידא רקיעין מנהון, מאן שריא בהון, הדר ואמר לשמש שם אהל בהם, ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו, ואתעטר בהו.

Y cuando de ellas se hicieron firmamentos, ¿quién reside en ellos? Volvió y dijo: «Para el sol puso tienda en ellos» [Sal 19:5]: aquel sol santo puso su morada y su tabernáculo en ellos y se coronó con ellos.

כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר בהו, כדין, והוא כחתן יוצא מחפתו, חדי ורהיט באינון רקיעין, נפק מנייהו, ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא, באתר אחרא. מקצה השמים מוצאו, ודאי מעלמא עלאה, נפיק ואתיא, דאיהו קצה השמים לעילא. ותקופתו, מאן תקופתו, דא קצה השמים לתתא דאיהי תקופת השנה דאסחרא לכל סייפין. ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא.

Cuando residió en esos firmamentos y se coronó con ellos, entonces «y él, como novio que sale de su palio» [Sal 19:6], se alegra y corre por esos firmamentos, salió de ellos, y entró y corre dentro de otra torre, en otro lugar. «De un extremo de los cielos es su salida»: ciertamente del mundo supremo sale y viene, que es el extremo de los cielos hacia arriba. «Y su giro»: ¿qué es su giro? Este es el extremo de los cielos hacia abajo, que es el ciclo del año que rodea todos los extremos. Y está atada desde los cielos hasta este firmamento.

ואין נסתר מחמתו דההיא תקופה דא, ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא, ואין נסתר, לית דאתכסי מניה מכל דרגין עלאין, דהוו כלהו מסחרן ואתיין לגביה, וכל חד וחד לית מאן דיתכסי מיניה. מחמתו, בשעתא דאתחמם, ותב לגבייהו בתיובתא שלים. כל שבחא דא וכל עלויא דא, בגין אורייתא הוא, דכתיב תורת ה' תמימה.

«Y nada se oculta de su calor» [Sal 19:7]: de aquel ciclo y del ciclo del sol que rodea por todo lado; y «nada se oculta»: no hay quien se esconda de él de entre todos los grados supremos, que todos andan alrededor y vienen hacia él, y de cada uno de ellos no hay quien se esconda de él. «De su calor»: en la hora en que se calentó, y volvió a ellos con retorno completo. Toda esta alabanza y toda esta exaltación es por causa de la Torá, como está escrito «La Torá del Eterno es perfecta» [Sal 19:8].

שית זמנין כתיב הכא ה', ושית קראי מן השמים מספרים עד תורת יי' תמימה, ועל רזא דא כתיב בראשית, הא שית אתוון. ברא אלהים את השמים ואת הארץ, הא שית תיבין. קראי אחרנין לקבל שית זמנין ה', שית קראי בגין שית אתוון דהכא, שית שמהן בגין שית תבין דהכא.

Seis veces está escrito aquí «el Eterno», y seis versículos desde «Los cielos narran» hasta «La Torá del Eterno es perfecta», y sobre este secreto está escrito «Bereshit», que son seis letras. «Creó Dios los cielos y la tierra», que son seis palabras. Otros versículos corresponden a las seis veces «el Eterno»: seis versículos por las seis letras de aquí, seis nombres por las seis palabras de aquí.

עד דהוו יתבי, עאלו רבי אלעזר בריה ורבי אבא, אמר לון: ודאי אנפי שכינתא אתיין, ועל דא פני"אל קרינא לכו, דהא חמיתון אנפי שכינתא אפין באפין, והשתא דקא ידעתון וגלי לכו קרא דובניהו בן יהוידע, ודאי דמלה דעתיקא קדישא איהו, וקרא דאבתריה, וההוא דסתים מכלא אמרו.

Mientras estaban sentados, entraron Rabí Elazar su hijo y Rabí Abá. Les dijo: Ciertamente vienen los rostros de la Shejiná, y por eso los llamo «Peni-El», pues vieron el rostro de la Shejiná cara a cara; y ahora que saben y se les ha revelado el versículo de «Benayá hijo de Yehoyadá» [2 S 23:20], ciertamente es una palabra del Anciano Santo, y el versículo que le sigue, y aquello que está oculto de todo, [lo] dijeron.^✦

והאי קרא איהו באתר אחרא כגוונא דא. פתח ואמר והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה, וכלא רזא חדא איהו, האי מצרי ההוא דאשתמודע, גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי וגו', רב ויקירא, כמה דגלי ההוא סבא.

Y este versículo está en otro lugar de modo semejante. Abrió y dijo: «Y él hirió al egipcio, hombre de medida, de cinco codos» [1 Cr 11:23], y todo es un solo secreto; este egipcio es aquel que se dio a conocer, «grande en gran manera en la tierra de Egipto, a los ojos de los siervos [del faraón], etc.» [Éx 11:3], grande y honorable, como reveló aquel Anciano.^✦

והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר, איש מדה כלא חד, איש מראה ואיש מדה כלא חד, בגין דאיהו שבת ותחומא. דכתיב ומדותם מחוץ לעיר, וכתיב לא תעשו עול במשפט במדה, ועל דא איש מדה איהו. ואיהו ממש איש מדה, איהו ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא. אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא, הא כתיב חמש באמה. אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה.

Y este versículo se dijo en la academia suprema: «hombre de medida» todo es uno; «hombre de aspecto» [2 S 23:21] y «hombre de medida» todo es uno, porque es el sábado y el límite (tejum). Pues está escrito «y medirán fuera de la ciudad» [Nm 35:5], y está escrito «No hagan injusticia en el juicio, en la medida» [Lv 19:35]; y por eso es «hombre de medida». Y literalmente es hombre de medida; su longitud era de extremo a extremo del mundo. Adán, el primero, era así. Y si dices: pero está escrito «cinco codos»; esos cinco codos eran de extremo a extremo del mundo.^✦

וביד המצרי חנית, כד"א כמנור אורגים, דא מטה האלהים דהוה בידיה, חקיק בשמא גליפא מפרש, בנהירו דצרופי אתוון, דהוה גליף בצלאל ומתיבתא דיליה, דאקרי אורג, דכתיב מלא אותם וגו', חרש וחשב ורוקם וגו'. וההוא מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין בנהירו דחכימין דהוו מגלפין שמא מפרש בארבעין ותרין גווני. וקרא מכאן ולהלאה, כמה דאמר, זכאה חולקיה.

«Y en la mano del egipcio, una lanza», como se dice «como la viga de los tejedores» [1 Cr 11:23]; esta es la vara de Dios que estaba en su mano, grabada con el Nombre grabado explícito, con el resplandor de las combinaciones de letras que grabó Betsalel y su academia, que se llama «tejedor», pues está escrito «Los llenó, etc., [para hacer toda obra de] artesano, y de diseñador, y de bordador, etc.» [Éx 35:35]. Y aquella vara iluminaba con el Nombre grabado por todos lados, con el resplandor de los sabios que grababan el Nombre explícito en cuarenta y dos modos. Y [en cuanto al] versículo, de aquí en adelante, como dijo; dichosa su suerte.

תיבו יקרין תיבו, ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא. דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא, יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא, ויפיק שתא בשלם. עלייהו כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם טעמו וראו כי טוב יי'.

Siéntense, honorables, siéntense, y renovemos el adorno de la novia en esta noche. Pues todo el que participe con ella en esta noche será guardado arriba y abajo todo ese año, y concluirá el año en paz. Sobre ellos está escrito: «El ángel del Eterno acampa en torno a los que le temen y los libra» [Sal 34:8]; «Gusten y vean que es bueno el Eterno» [Sal 34:9].