Zóhar, Prólogo (Hakdamat ha-Zóhar) · Sección 17

פתח רבי אלעזר ואמר מי זאת עולה מן המדבר וגו', מי זאת, כללא דתרין קדושין, דתרין עלמין בחבורא חדא וקשורא חדא, עולה, ממש למהוי קדש קדשין, דהא קדש קדשין מ"י, ואתחברא בזא"ת, בגין למהוי עולה דאיהי קדש קדשין. "מן המדבר", דהא מן המדבר ירתא למהוי כלה ולמיעל לחופה.

Rabí Elazar abrió y dijo: «¿Quién es esta que sube del desierto, etc.?» [Cant 3:6]. «Quién es esta»: conjunto de dos santidades, de dos mundos en una unión y un lazo; «sube» (olá), literalmente para ser Santo de los Santos, pues Santo de los Santos es «mi» (מ"י), y se unió con «zot» (זא"ת), para ser «olá» (la que sube), que es Santo de los Santos. «Del desierto», pues del desierto hereda para ser novia y entrar al palio.

תו, מן המדבר איהי עולה, כד"א ומדברך נאוה. בההוא מדבר [10b] דלחישו בשפוון, איהי עולה. ותנינן, מאי דכתיב האלהים האדירים האלה, אלה הם האלהים המכים את מצרים, בכל מכה במדבר וכי כל דעבד לון קב"ה במדבר הוה, והא בישובא הוה. אלא במדבר, בדבורא, כד"א ומדברך נאוה וכתיב ממדבר הרים, אוף הכי עולה מן המדבר, מן המדבר ודאי, בההיא מלה דפומא איהי סלקא, ועאלת בין גדפי דאמא, ולבתר בדבורא, נחתא ושריא על רישייהו דעמא קדישא.

Además, «del desierto» (min ha-midbar) ella sube, como se dice «y tu habla (midbarej) es hermosa» [Cant 4:3]. En aquella habla (midbar) [10b] susurrada con los labios, ella sube. Y enseñamos: ¿Qué es lo que está escrito «Estos dioses poderosos, estos son los dioses que hirieron a Egipto con toda plaga en el desierto» [1 S 4:8]? ¿Acaso todo lo que les hizo el Santo, bendito sea, fue en el desierto? ¿No fue en lo poblado? Sino «en el desierto», en la palabra (dibur), como se dice «y tu habla es hermosa», y está escrito «ni del desierto, de los montes» [Sal 75:7]. Así también «sube del desierto»: del desierto ciertamente, por aquella palabra de la boca ella asciende, y entra entre las alas de la Madre, y después en la palabra desciende y se posa sobre las cabezas del pueblo santo.^✦

היך סלקא בדבורא, דהא בשירותא, כד ב"נ קאים בצפרא, אית ליה לברכא למאריה, בשעתא דפקח עינוי, היך מברך, הכי הוו עבדי חסידי קדמאי, נטלא דמייא הוו יהבי קמייהו, ובזמנא דאתערו בליליא, אסחן ידייהו, וקיימי ולעאן באורייתא, ומברכי על קריאתה. תרנגולא קרי, וכדין פלגות ליליא ממש, וכדין קב"ה אשתכח עם צדיקייא בגנתא דעדן, ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזוהמות וכן כל שעתא.

¿Cómo sube en la palabra? Pues al comienzo, cuando el hombre se levanta por la mañana, debe bendecir a su Señor, en la hora en que abre sus ojos, ¿cómo bendice? Así hacían los piadosos antiguos: ponían ante sí una vasija de agua, y cuando despertaban en la noche, se lavaban las manos, y se levantaban y se esforzaban en la Torá, y bendecían por su lectura. El gallo canta, y entonces es literalmente medianoche, y entonces el Santo, bendito sea, se encuentra con los justos en el Jardín del Edén, y está prohibido bendecir con manos impuras y sucias, y así en toda hora.

בגין דבשעתא דבר נש נאים, רוחיה פרחא מיניה, ובשעתא דרוחיה פרחא מיניה, רוחא מסאבא זמין, ושריא על ידוי, ומסאב לון, ואסיר לברכא בהו בלא נטילה. ואי תימא אי הכי, הא ביממא דלא נאים ולא פרח רוחיה מניה, ולא שריא עליה רוחא מסאבא, וכד עאל לבית הכסא, לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה חדא, עד דיסחי ידוי. ואי תימא, בגין דמלוכלכים אינון, לאו הכי הוא, במה אתלכלכו.

Porque en la hora en que el hombre duerme, su espíritu se aparta de él, y en la hora en que su espíritu se aparta de él, el espíritu impuro está dispuesto, y reside sobre sus manos y las impurifica, y está prohibido bendecir con ellas sin lavado. Y si dices: si es así, he aquí que de día, cuando no duerme ni se aparta su espíritu de él ni reside sobre él el espíritu impuro, [sin embargo] cuando entra al excusado no debe bendecir ni leer en la Torá siquiera una palabra hasta lavarse las manos. Y si dices: porque están manchadas, no es así, ¿con qué se mancharon?

אלא ווי לבני עלמא, דלא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון, ולא ידעי על מה קיימא עלמא. רוחא חדא אית בכל בית הכסא דעלמא, דשריא תמן, ואתהני מההוא לכלוכא וטנופא, ומיד שרי על אינון אצבען דידוי דבר נש.

Sino ¡ay de los habitantes del mundo!, que no prestan atención ni conocen el honor de su Señor, ni saben sobre qué se sostiene el mundo. Hay un espíritu en cada excusado del mundo, que reside allí y goza de aquella inmundicia y suciedad, y de inmediato reposa sobre esos dedos de las manos del hombre.