Kéter Shem Tov · Sección 9

מבעש"ט ז"ל. כי מבשרי אחזה (איוב יט, כו). כמו בזווג גשמי אינו מוליד כ"א המשמש באבר חי וחישוק ושמחה כך בזווג הרוחני הוא הדבור בתורה ובתפלה כשהוא באבר חי בשמחה ותענוג אז הוא מוליד כו':

Del Baal Shem Tov, de bendita memoria. «Pues desde mi carne contemplaré» (Job 19:26). Así como en la unión corporal no engendra sino quien se une con un órgano vivo, con ardor y alegría, así en la unión espiritual, que es el habla en la Torá y en la oración, cuando es con órgano vivo, con alegría y deleite, entonces engendra, etc.

משנה (קידושין לט, ב) כל העושה מצוה א' מטיבין לו. דעיקר הכוונה שצריך המכוין להמשיך הרוחניות ממדריגות עליונות אל האותיות כדי שיוכלו האותיות לעלות עד המדריגה עליונה לעשות שאלתו. עוד ראוי לכוין בדבריו ובשמות וכנויין לעצם הספירות ואל הרוחניות הפנימי הנעשה לבוש אל עצמות המתפשט מאור א"ס המיוחד בתכלית היחוד א"כ צריך האדם להתבונן בעוסקו בתורה ותפלה שאותיות התורה ותפלה הם כלים כמו הגוף וצריך להמשך בתוכה הרוחניות ובתוכו אור א"ס שהוא אחדות האמיתי כמו הנשמה לגוף ופשיטא במעשה המצות שהוא גשמי וכלי שצריך להמשיך בו הרוחניות ואחדות א"ס. וז"ש כל העושה מצוה אחת דייקא מטיבין לו משא"כ ל"ט מלאכות שהם כנגד הקליפות לברר משם ניצוץ הקדושה והקליפות הם חסר אחת כי מעולם הפירוד המה והבן. אמנם יש עוד כלל א' גדול שצריך לדבק עצמו דהיינו בפנימי' התורה והמצוה לקשר מחשבתו ונשמתו אל שורש התורה והמצוה אשר הוא עושה דאל"כ עושה ח"ו קצוץ ופירוד בנטיעות וכאשר קבלתי ממורי הריב"ש. וכן בחס"ל כי הנשמה היא מעצם הבינה והתורה הוא מה שישפע מהבינה ולמטה בת"ת כו' וכאשר מקשר ומייחד נשמתו במקורה במקום התורה ישיג משם דברים סתומים ונעלמים:

Mishná (Kidushín 39b): «A todo el que cumple un solo precepto, se le hace bien». Pues la intención esencial es que quien dirige su intención debe atraer la espiritualidad desde los grados superiores hacia las letras, para que las letras puedan ascender hasta el grado superior y cumplir su petición. Además, conviene dirigir la intención en sus palabras, en los nombres y en los apelativos, hacia la esencia de las sefirot y hacia la espiritualidad interior que se hace vestidura de la esencia que se extiende desde la luz del Infinito (Ein Sof), unificado en la perfección de la unidad. Si es así, el hombre debe meditar, al ocuparse de la Torá y de la oración, en que las letras de la Torá y de la oración son vasos, como el cuerpo, y que debe atraerse en ellas la espiritualidad y en su interior la luz del Infinito, que es la unidad verdadera, como el alma al cuerpo; y con mayor razón en la acción de los preceptos, que es material y un vaso, en el que hay que atraer la espiritualidad y la unidad del Infinito. Y esto es lo que dijeron: «todo el que cumple un solo precepto», precisamente, «se le hace bien», a diferencia de las treinta y nueve labores [del Shabat], que corresponden a las cáscaras (kelipot), para depurar de allí la chispa de santidad, y las cáscaras son «menos uno», pues provienen del mundo de la separación; y entiéndelo. Sin embargo, hay otra gran regla: que debe adherirse, es decir, a la interioridad de la Torá y del precepto, para vincular su pensamiento y su alma a la raíz de la Torá y del precepto que realiza, pues si no, hace —Dios no lo quiera— corte y separación en las plantaciones, según recibí de mi maestro Rabí Israel Baal Shem. Y así también en ח״ס״ל: pues el alma proviene de la esencia de Biná (Entendimiento) y la Torá es lo que fluye de Biná hacia abajo, en Tiféret (Belleza), etc.; y cuando vincula y unifica su alma en su fuente, en el lugar de la Torá, alcanzará de allí cosas ocultas y escondidas.^✦