Tzavaat ha-Rivash · Sección 84

איתא בספרא אותו היצה"ר תעבירו מלבבכם כשם שהוא יחידי בעולם כך תהי' עבודתכם מיוחדת לפניו זה הכלל גדול שיהי' לאדם תמיד רק מחשבה אחת בעבודת הבורא יתב' כמ"ש והאלקים עשה שיראו מלפניו וגומר והמה בקשו חשבונות רבים שמכח רבות מחשבות מתבלבל:

Se dice en el Sifrá: «Ese instinto del mal, apártenlo de sus corazones: así como Él es único en el mundo, así sea su servicio unificado ante Él». Esta es una gran regla: que la persona tenga siempre un solo pensamiento en el servicio del Creador, bendito sea, como está escrito: «Y Dios hizo que se Le temiera», y lo demás [Ecl 3:14]; «y ellos buscaron muchos cálculos» [Ecl 7:29], pues por la multitud de pensamientos uno se confunde:

ויחשוב שכל דבר שיש בעולם הכל מלא מהבורא ית"ש וכל דברים הנעשים מכח מחשבות ב"א בתחבולות ואפילו דבר קל שבקלים שנעשה בעולם הכל הוא מהשגחתו ית' ולא יהי' החילוק אצלו בדבר שהי' רוצה בין שנעשה כרצונו בין שלא נעשה כרצונו כיון שהכל מהבורא ית' והוא יודע שכן טוב לו שלא יהי' נעשה כמו שהי' ברצונו:

Y piense que todo lo que hay en el mundo está lleno del Creador, bendito sea su nombre, y que todas las cosas que se hacen por la fuerza de los pensamientos de las personas, con estratagemas, y aun lo más liviano de lo liviano que se hace en el mundo, todo viene de Su providencia, bendito sea; y que no haya para él diferencia, respecto de algo que quería, entre que se haga como él quería o que no se haga como él quería, puesto que todo viene del Creador, bendito sea, y sabe que así le conviene, que no se haga como era su voluntad:

ויחשוב שהכל בין עולם הגלגלים בין עולם המלאכים ועולם הכסא הכל כאין נגדו ית' שכולם הם בתוך החלל צימצום אורו שצימצם עצמו והכל נעשה בדיבור אחד וא"כ למה לו למשוך אחר שום תאוה שיש באותן העולמות שהכל אינו רק דיבור אחד ממנו ית' ומוטב לדבק עצמו למעלה בהעולמות בבורא יתברך שהוא העיקר ולא לדבק בטפל.

Y piense que todo, tanto el mundo de las esferas como el mundo de los ángeles y el mundo del Trono, todo es como nada frente a Él, bendito sea, pues todos están dentro del espacio vacío de la contracción (tsimtsum) de Su luz, con la que Él se contrajo; y todo se hizo con una sola palabra. Y si es así, ¿por qué habría de ser arrastrado tras algún deseo que haya en esos mundos, cuando todo no es sino una sola palabra de Él, bendito sea? Y es mejor adherirse arriba, en los mundos, al Creador, bendito sea, que es lo esencial, y no adherirse a lo accesorio.

וזה כוונת הזוהר זכאין אינון צדיקיא דידעין לשוואה רעותהן לעילא לגבי מלכא עילאה ולאו לגבי עלמא דא ובסופא בטילא דיליה שסוף כל העולמות לחריב ויחשוב תמיד וידבק עצמו בבורא יתברך באהבה גמורה שהוא טוב יותר מכל דבר שבעולם שכל דבר טוב שבעולם הכל מושרש בו יתברך:

Y esta es la intención del Zóhar: «Dichosos los justos que saben poner su voluntad arriba, hacia el Rey supremo, y no hacia este mundo; y al final, el de este [mundo] queda anulado», pues el fin de todos los mundos es la destrucción. Y piense siempre y adhiérase al Creador, bendito sea, con amor perfecto, pues Él es mejor que toda cosa del mundo, ya que toda cosa buena del mundo está enraizada en Él, bendito sea:

ויחשוב שאני רוצה תמיד לעשות לו נח"ר ולעבוד אותו תמיד ותמיד תהי' מחשבתו דבוקה בעולם העליון בו ית'. וזהו פי' הפסוק ברמז ומן המקדש לא יצא וכשיאריך לדב' מעניני העוה"ז יהי' במחשבתו שהוא הולך מעולם העליון למטה כמו האדם שהולך מביתו ולחוץ ודעתו לחזור תיכף ובעת ההליכה חושב מתי יחזור לביתו כך יחשוב תמיד בעולם העליון ששם ביתו העיקרי בבורא ית' אף בעת שהוא מדבר בעניני העוה"ז ויחזור תיכף מחשבתו לדיבוק הראשון. וזה שאמר דוד לשלמה בנו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ פירוש כמו אדם שהולך בדרך ודעתו וחשקו בכל המהירות לחזור לביתו:

Y piense: yo quiero siempre darle contento y servirle siempre, y que su pensamiento esté siempre adherido al mundo superior, a Él, bendito sea. Y este es el sentido del versículo, por alusión: «Y del santuario no salió» [Lev 21:12]. Y cuando se extienda a hablar de asuntos de este mundo, tenga en su pensamiento que va del mundo superior hacia abajo, como la persona que va de su casa hacia afuera con intención de volver enseguida, y durante el camino piensa cuándo volverá a su casa; así piense siempre en el mundo superior, que allí está su casa principal, en el Creador, bendito sea, aun cuando habla de asuntos de este mundo, y su pensamiento volverá enseguida a la primera adhesión. Y esto es lo que dijo David a Salomón, su hijo: «He aquí que yo voy por el camino de toda la tierra» [1 Re 2:2]; significa: como la persona que va por el camino y cuya mente y cuyo anhelo están, con toda prisa, en volver a su casa: