Zóhar, Bereshit · Sección 13

כמה דאלין אחידן, משה ואהרן ושמואל, אוף הכי אחידן יעקב משה ויוסף, יעקב מאריה דביתא, מית יעקב נטל משה ביתא, ומני לה בחייו, יוסף ע"י דיעקב ומשה הוה צדיק.

Así como estos se aferran —Moisés, Aarón y Samuel—, así también se aferran Jacob, Moisés y José. Jacob era el señor de la casa; al morir Jacob, Moisés tomó la casa y la gobernó en vida de él; José, por medio de Jacob y Moisés, era justo.

יעקב ביוסף נטל ביתא, דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, משה לא שמש בה, עד דנטל ליה ליוסף, כד נפקת שכינתא מן גלותא לא יכיל לאזדווגא בה, אלא ביוסף, דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו, אמאי כתיב עמו, אלא גופא לא אזדווג בנוקבא, עד דאזדווג בהדי ברית, וע"ד משה נטל ליה ליוסף עמיה, כיון דהוה עמיה, שמש בנוקבא כדקא יאות, ובגין כך יעקב משה ויוסף כחדא אזלי.

Jacob tomó la casa por José, como está escrito: «Estas son las generaciones de Jacob: José» [Gn 37:2]. Moisés no usó de ella hasta que tomó a José. Cuando la Shejiná salió del exilio, no podía unirse con ella sino por José, como está escrito: «Y tomó Moisés los huesos de José consigo» [Ex 13:19]. ¿Por qué está escrito «consigo»? Sino que el cuerpo no se une a la hembra hasta que se une con el pacto; y por eso Moisés tomó a José consigo; y al estar con él, usó de la hembra como corresponde. Y por eso Jacob, Moisés y José van juntos.

יעקב מית, וגופיה אעלו ליה בארעא קדישא, יוסף מית, גופיה לא אתקבר בארעא קדישא, אלא גרמוי, משה לא האי ולא האי, אמאי, אלא יעקב בעלה קדמאה דמטרוניתא הוה, מית יעקב אזדווגא ביה במשה, ובעוד דהוה משה בהאי עלמא, מני לה כדקא יאות, ואיהו הוה בעלה תניינא.

Jacob murió y su cuerpo lo llevaron a la tierra santa; José murió y su cuerpo no fue sepultado en la tierra santa, sino sus huesos; Moisés, ni lo uno ni lo otro. ¿Por qué? Sino que Jacob fue el primer esposo de la Señora; murió Jacob, ella se unió con Moisés, y mientras Moisés estuvo en este mundo, la gobernó como corresponde, y él fue su segundo esposo.

יעקב אעילו ליה לארעא קדישא גופיה שלים, בגין דאיהו גופא, יוסף גרמוי ולא גופיה, בגין דגרמין אנון חיילין ומשריין דלעילא, וכלהו נפקי מההוא צדיק, וצדיק, צבאות אקרי, מ"ט, בגין דכל צבאות ומשריין עלאין מניה נפקין, וע"ד גרמוי דאנון צבאות אעלו בארעא.

A Jacob lo llevaron a la tierra santa con su cuerpo completo, porque él es el cuerpo; José, [con] sus huesos y no su cuerpo, porque los huesos son las huestes y campamentos de arriba, y todos salen de aquel Justo, y el Justo se llama «Tsevaot» (Huestes). ¿Por qué? Porque todas las huestes y campamentos supremos salen de él; y por eso sus huesos, que son esas huestes, entraron en la tierra.

משה הוה לבר, ולא עאל תמן, לא גופיה ולא גרמוי, אלא עאלת שכינתא בארעא בתר דמית משה, ואתהדרת לבעלה קדמאה, ודאי, איהו יעקב, מכאן נוקבא דאתנסיבת בתרין, בההוא עלמא אהדרת לקדמאה, משה הוה לבר, כיון דבעלה קדמאה הוה בארעא.

Moisés estuvo fuera y no entró allí, ni su cuerpo ni sus huesos; sino que la Shejiná entró en la tierra después de que murió Moisés, y regresó a su primer esposo, que es ciertamente Jacob. De aquí, [la regla de] la mujer que se casó con dos: en aquel mundo regresa al primero. Moisés estuvo fuera, pues su primer esposo estaba en la tierra.

משה זכה בחייו, מה דלא זכה ביה יעקב, יעקב שמש בה בההוא עלמא, משה בהאי עלמא, ואי תימא דגריעו דמשה הוה, לאו הכי, אלא כד נפקי ישראל ממצרים, מסטרא דיובלא הוה, וכל אנון שתין רבבן מעלמא עלאה הוו, [22a] ובההוא דיוקנא אזלו במדברא, וחד מנהון לא עאלו בארעא, אלא בניהון תולדין דלהון, כדקא חזי, דאנון תקונא דסיהרא, וכל עובדי ארעא תקונא דסיהרא הוה.

Moisés mereció en vida lo que Jacob no mereció: Jacob la usó en aquel mundo; Moisés, en este mundo. Y si dices que fue una merma para Moisés, no es así. Sino que cuando salió Israel de Egipto, era del lado del Jubileo, y todos aquellos seiscientos mil eran del mundo superior, [22a] y en aquella forma anduvieron por el desierto, y ni uno de ellos entró en la tierra, sino sus hijos, sus descendientes, como corresponde, pues ellos son el ordenamiento de la luna, y todas las obras de la tierra eran ordenamiento de la luna.

משה שמש בסיהרא בעוד דאיהו בגופא ומני לה לרעותיה. כד אתפטר מהאי עלמא, סליק בסליקו עלאה, ברוחא קדישא, ואתהדר ברוחא ליובלא עלאה, ותמן אתדבק באנון שיתין רבוא דהוו דיליה, מה דלא הוה כן ליעקב, דהוא אתהדר ברוחא, לגו שמטה, מה דלא הוה כן בחייו, כיון דביתא אחרא הוה ליה.

Moisés usó de la luna mientras estaba en el cuerpo y la gobernó a voluntad. Cuando partió de este mundo, ascendió con ascensión suprema, en espíritu santo, y retornó en espíritu al Jubileo superior, y allí se adhirió a aquellos seiscientos mil que eran suyos; lo que no fue así para Jacob, que retornó en espíritu a la Remisión (Shemitá), lo que no fue así en su vida, porque tenía otra casa.

וארעא קדישא בתקונא דלתתא אתתקנת בחילא דלעילא, וע"ד לא אתחזון למהוי כלהו כחדא, אנון דעלמא עלאה הוו בלחודייהו, כלהו ברוחא, ואנון דעלמא תתאה הוו בלחודייהו כלהו בגופא, ולא אתחזון למהוי אלין ואלין גו סיהרא, אלא אלין גו סיהרא, ואלין לבר, לנהרא אלין מגו אלין.

Y la tierra santa, en su ordenamiento de abajo, fue ordenada por la fuerza de arriba; y por eso no convenía que todos estuvieran juntos: los del mundo superior estaban solos, todos en espíritu, y los del mundo inferior estaban solos, todos en cuerpo; y no convenía que estos y aquellos estuvieran dentro de la luna, sino estos dentro de la luna y aquellos fuera, para que unos alumbraran a través de los otros.

וכלהו דעאלו בארעא, דיוקנא דקדמאי הוו, ולא הוו בסליקו עלאה כוותייהו, בגין דלא יהא דרא, ולא הוה מקדמת דנא, כאנון קדמאי, דאתחזיא להון, זיו יקרא דמאריהון אפין באפין.

Y todos los que entraron en la tierra fueron imagen de los primeros, pero no estuvieron en ascensión suprema como ellos, para que no hubiese una generación —y no la hubo desde antiguo— como aquellos primeros, a quienes fue concedido ver el esplendor de la gloria de su Señor cara a cara.

יעקב שמש בנשוי בגופא, לבתר אתדבק רוחא ברוחא, משה אתפרש מאתתיה, ושמש כד איהו בגופא, בההוא רוחא קדישא, לבתר אתדבק רוחא, ברוחא עלאה טמירא דלעילא, וכל דרגין הוו מתדבקן כלהו כחדא, רוחא דמשה דיובלא איהו, גופיה דשמטה, רוחא דיעקב לאתדבקא בשמטה, גופיה דנשוי הוה, בהאי עלמא.

Jacob usó de sus mujeres en el cuerpo; después el espíritu se adhirió al espíritu. Moisés se separó de su mujer y usó [de la Shejiná] mientras estaba en el cuerpo, con aquel espíritu santo; después el espíritu se adhirió al espíritu supremo, oculto, de arriba; y todos los grados se adherían todos juntos. El espíritu de Moisés es del Jubileo, su cuerpo de la Remisión; el espíritu de Jacob se adhirió a la Remisión; su cuerpo fue el de sus mujeres, en este mundo.

כל אנון נהורין עלאין, בדיוקנא דלהון לתתא בארעא, וכלהו תליין ברקיע השמים הכא רזא דתרין שמהן כלילן כחדא, ושכלולא דלהון תלתא, ואתהדרן לחד, דא לקבל דא, ואיהו שמא גליפא מחקקא, כלילן בהאי ברזא דמהימנותא.

Todas esas luces supremas, en su forma de abajo en la tierra, y todas penden del firmamento de los cielos. Aquí el secreto de dos nombres incluidos juntos, y su perfección es de tres, y retornan a uno, esta frente a aquella; y es un nombre grabado, cincelado, incluido en este secreto de la fe.