Maguid Devarav le-Yaakov · Sección 14

וזהו שארז"ל מה תולעת אין כחו אלא בפיו לעשות כלי מלת כך ישראל עושין כלי מלת בפיהם להלביש השכינה מחמת שהנשמה מלובשת גוף נראה להעולמות עליונים קטנים. ובאמת הם גדלים במאוד וכשיפשיט מהגשמיות של הגוף יראה בשכלו שהעולמות הם גדולים במאוד. יש שם אל"ד שהוא טוב היינו כשיודע הפנימית של אותיות (שהאלף מרמז חכמה ובינה וה"ל על ג' קווין והד' מרמז על השכינה) ויכוין להמשיך האור מלמעלה למטה אז יועיל.

Y esto es lo que dijeron los Sabios, de bendita memoria: «Así como el gusano: su fuerza no está sino en su boca», para hacer una vasija de «palabra»; así Israel hace una vasija de palabra con su boca para revestir a la Shejiná, porque el alma, estando revestida de cuerpo, hace que los mundos superiores parezcan pequeños. Pero en verdad son muy grandes, y cuando se despoje de la corporeidad del cuerpo verá con su intelecto que los mundos son muy grandes. Hay un nombre ALD (alef-lamed-dalet) que es bueno, es decir, cuando conoce lo interior de las letras (que la alef alude a Sabiduría y Entendimiento, y «va-lamed» a las tres líneas, y la dalet alude a la Shejiná) y tiene la intención de atraer la luz desde arriba hacia abajo, entonces será útil.^✦

כתי' אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכו'. כשראה מעשה המשכן בעיניו אז הביא אותו במחשבתו, ובתחלה כשראה אותו ברוחנית שהראה לו הש"י בהר אז כח הזכרון תפס אותו הציור במחשבתו ועכשיו כשרואה אותו במעשה הביא אותו פעם ב' במחשבתו ואותו הארה רוחניות ממחשבה ראשונה שראה בהר נמשך על המשכן.

Está escrito: «lo que yo te muestro, el modelo del Tabernáculo», etc. [Ex 25:9]. Cuando vio la obra del Tabernáculo con sus ojos, entonces la trajo a su pensamiento; y al principio, cuando la vio en lo espiritual, lo que le mostró el Eterno, bendito sea, en el monte, entonces la fuerza de la memoria captó la imagen en su pensamiento, y ahora que la ve en la obra la trajo por segunda vez a su pensamiento, y esa iluminación espiritual del primer pensamiento que vio en el monte se extendió sobre el Tabernáculo.

כשמדבר יחשוב ברמז קול ודיבור וידבר ביראה ואהבה ויחשוב שזה מדבר עולם הדיבור מפיו אז מעלה דיבורים.

Cuando hable, piense, como alusión, en voz y habla, y hable con temor y amor, y piense que el mundo del habla está hablando por su boca; entonces eleva las palabras.

ושב ה' אלהיך את שבותך ע"ד משל אב ואם אוהבים את הבן בשוה רק אם הבן אינו מתנהג בדרך הישר ח"ו אעפ"י שהאב אוהב אותו אינו מראה לו אהבתו ומכה אותו. והאם אעפי"כ מרחמתו ומנשקתו ומקרבתו אל אביו. כך עתה בגלות מדת הקב"ה כביכול אינם מגולים רק מדת השכינה מגולה כמו שהיתה אצל אסתר שאעפ"י שהיה נס גדול מ"מ נתלבש הנס במדריגה תחתונה דאסתר והנס נעשה ע"י שנשאת לאחשורוש. משא"כ אם היו זוכין היה נעשה הנס בפרסום בלי התלבשות במדריגה התחתונה והחיות ששוכן תמיד בעולמות נק' השכינה, והיא דוגמת האם שמגלית מדותיה. אעפ"י שהבן אינו מתנהג כשורה לפיכך אין רשאין לומר רק שם אדנ"י שמדת אדנ"י היא נגלית ולא שם הוי"ה כי שם הוי"ה הוא שם העצם ולא נתגלה היום.

«Y el Eterno tu Dios hará volver a tus cautivos» [Dt 30:3]. A modo de parábola: el padre y la madre aman al hijo por igual, solo que, si el hijo no se conduce por el camino recto, Dios no lo quiera, aunque el padre lo ame no le muestra su amor y lo golpea; y la madre, sin embargo, por su compasión lo besa y lo acerca a su padre. Así ahora, en el exilio, las cualidades del Santo, bendito sea, por así decir, no están reveladas, sino que está revelada la cualidad de la Shejiná, como fue con Ester: aunque fue un gran milagro, de todos modos el milagro se revistió en un grado inferior, el de Ester, y el milagro se hizo porque se casó con Asuero. En cambio, si fueran merecedores, el milagro se haría públicamente, sin revestirse en un grado inferior. Y la vitalidad que mora siempre en los mundos se llama Shejiná, y es semejante a la madre, que revela sus cualidades aunque el hijo no se conduzca debidamente. Por eso no se permite decir sino el Nombre Adonái, porque la cualidad de Adonái es la que se revela, y no el Nombre Havayá, porque el Nombre Havayá es el Nombre de la Esencia y no se ha revelado hoy.^✦

האדם כשידבק עצמו להדיבורים הדיבורים ימליצו בעדו והוא שלא יהיה כוונתו לשום דבר רק לדבק עולם הדיבור לעולם המחשבה.

Cuando la persona se adhiere a las palabras, las palabras abogarán por ella, y es que su intención no sea para ninguna cosa sino para adherir el mundo del habla al mundo del pensamiento.

וזהו פי' ג' ספרים נפתחים בר"ה ספר הוא לשון דיבור לשון סיפור של צדיקים שכוונתם אינו כ"א לייחס עולם הדיבור לעולם המחשבה נכתבין לאלתר לחיים שהם מתדבקים לאלתר להיות חיים. בינונים שכוונתם לייחד וגם בשביל שיעשה הקב"ה רצונם תלוים ועומדים עד יום הכפורים שאז היא התגלות עולם המחשבה. ויש לכל המחשבה עליה ונעשה ג"כ מחשבתם. וזהו הכתיבה שמדבק האדם מחשבתו להקב"ה ונרשם במחשבתו מה שיארע לו. נחזור לענין ושב ה' אלהיך פי' הקב"ה ישיב את אלהיך פי' השכינה שהיא הדיבורים שלך את שבותך ר"ל עם שבותך כשאתה תשוב.

Y esta es la explicación de «tres libros se abren en Rosh Hashaná». «Libro» (sefer) es expresión de habla, expresión de relato (sipur) de los justos, cuya intención no es sino vincular el mundo del habla con el mundo del pensamiento: «son inscritos de inmediato para la vida», pues se adhieren de inmediato para ser vida. Los intermedios (beinoním), cuya intención es unir y también que el Santo, bendito sea, haga su voluntad: «quedan pendientes hasta el Día de la Expiación», que entonces es la revelación del mundo del pensamiento. Y hay en todo pensamiento un ascenso, y se hace también su pensamiento. Y esto es la escritura: que la persona adhiere su pensamiento al Santo, bendito sea, y queda registrado en su pensamiento lo que le acontecerá. Volvamos al asunto de «y el Eterno tu Dios hará volver»: explicación: el Santo, bendito sea, hará volver a tu Dios, es decir, la Shejiná, que son tus palabras, «tus cautivos», es decir, con tus cautivos, cuando tú vuelvas.^✦